"...הנה העובדות היבשות: בשנת 95', כאשר הופקדה הגרסה ה-13 של תוכנית המלונאות בתמנע, הגישה החברה להגנת הטבע התנגדות, מסיבה ברורה: אזור המלונאות הוא מובלעת בשטח נהדר, שנותר בלתי-פגוע על אף פעולות הכרייה הנרחבות שבוצעו בתמנע והותירו אחריהן נזק סביבתי אדיר ממדים. האם אפשר לנסח זאת בצורה יותר בהירה? ספק רב, ובכל זאת: עשר שנים לאחר מכן, אושרה הקמתה של קריית הנופש של קבוצת איגרא, שהיא הגדולה בישראל. כדי לקבל מושג על גודלו של המיזם, דמיינו את כיכר רבין בתל אביב, והניחו בזו אחר זו חמש כיכרות לכיוון דרום - עד שתעברו את הבניין החדש של 'הבימה'. עכשיו קחו את הנקניק הזה, והכפילו את רוחבו. קשה להאמין, אבל לזה הם קוראים 'מלון אחד'. ובכלל, הבעיה אינה גודלו השיגעוני של המתחם, אלא המיקום השערורייתי שלו" (מתוך "קריאה אחרונה לעמק ססגון - המאבק להגנה על צפונה של בקעת תמנע", מאת יניב גולן, הוצאת דחפור).

הקטע הנ"ל הוא, בתמצית, עילת המאבק הציבורי שהכריזה קבוצת אזרחים בסנדלים (שבעה, ליתר דיוק!), רובם ככולם קיבוצניקים, מרגע שגילו, בוקר בהיר אחד, שיזם רב-כוח וממון עומד להקים את פרויקט המלונאות הגדול והשאפתני בישראל אי-פעם - קל"ב, בלב עמק נסתר, יפהפה, עמק ססגון שבבקעת תמנע - מאבק שטרם נגמר, ובחודשים הבאים צפויה הכרעתה של הוועדה הדנה בנושא.
יניב גולן, חבר קיבוץ סמר, מחבר הספר, יכול לציין שני הישגים: הראשון, שאינו רק שלו, כמובן, אלא של כל פעילי המאבק, הוא הבאתו לידיעת הציבור הרחב, ובהמשך, בלימת המיזם, היענות בית המשפט לעתירת "אדם טבע ודין", והעלאתן לדיון של חלופות לו, בוועדה המחוזית. השני, כולו שלו, הוא תרגום מאבק-שלוש-השנים, שהיה, מטבע הדברים, רצוף כולו בחומרים בלתי-ספרותיים בעליל - סעיפים ונתונים בירוקרטיים, אדמיניסטרטיביים ומוניציפליים, ושמות של פקידים, פונקציונרים וטכנוקרטים - לסיפור. אחלה סיפור.

"קריאה אחרונה לעמק ססגון" הוא לא רק ספר חשוב, משום שהוא מפיח רוח במפרשיהם של נאמני הסביבה - מיעוט מסור, שנאבק בכל החזיתות נגד צבאות גדולים ומצוידים ממנו; והוא לא רק ספר יעיל ושימושי, כיוון שהוא משופע במידע - רעיוני, תיאורטי ופרקטי - מעין מדריך כיס לניהול מאבק ציבורי גם, ובעיקר, כשהוא מתחיל מעמדת נחיתות מובהקת וכנגד כל הסיכויים. קבלו טיפ: "מי שאין לו ניסיון בפוליטיקה צפוי להגיב בזעם, חוסר אונים ועלבון, כאשר כורכים שרשרת כזבים סביב צווארו. אבל 'משמעת הקמפיין' מחייבת להתעלות מעבר לאינסטינקט". יש עוד, רבים וחשובים.

הספר הוא גם, פשוט, ספר כיפי, מצחיק, חכם ושנון, למרות שהוא בסך הכל דיווח עיתונאי, "ריאליטי" מובהק, חף מכל בדיה ודמיון. בכתיבה ישירה, עניינית, מועשרת במובאות ובאזכורים מחכימים, יצק גולן את מטעני הזעם, התסכול והלעג שנטען בהם - כולם מתבקשים ומוצדקים - לתבנית של סאטירה קישונית כמעט, שכולנו גיבוריה, או אנטי-גיבוריה. לקרוא, ללמוד, לשמור בהישג יד לקראת המאבק הציבורי הקרוב, והעיקר: לא לפחד כלל.