תומר מייזנר לא מעכל את מה שקורה לו. איך זה, כולו 26, שלוש שנים אחרי שעזב את קיבוץ העוגן, צומחת לו קריירה מטורפת של די-ג'י, וכבר פרצה את גבולות ישראל, שולחת זרועות לאירופה, ולפני שבועיים הגיעה אפילו עד מרוקו. "זה הזוי לגמרי", הוא אומר, מופתע מעצמו.

כששואלים אותו היכן היתה נקודת הזינוק, הוא אומר: "לא ממש היתה. היא התפתחה מעצמה, הקריירה, דבר גרר דבר, שיא שבר שיא". בכיתה ו', כשהחבר'ה ארגנו מסיבות ריקודים במקלט, הוא לקח על עצמו, באופן ספונטני, את האחריות על המוזיקה. מצויד בשיא הטכנולוגיה דאז, טייפ ואורגן-אורות, ניגן לזאטוטים המרקדים את להיטי השנים ההן - נושאי המגבעת, איפה הילד, שב"ק ס' וכאלה - וכנראה עשה את זה יפה, כי בכיתה ז' קפץ מדרגה, והוזמן לתקלט לגדולים מ-ח'-ט', פלוס מתנדבות, במועדון "המנזר" בקיבוץ. דב רוטשילד, המנהל (חבר העוגן), התרשם ממסירותו של הילד, רכש לפי המלצתו ערימה של קלטות ודיסקים חמים, ואמר לו: קדימה, תמשיך. אז הוא המשיך, ושמו החל לדהור לפניו במועדונים ובהאנגרים בעמק חפר.

ואז קפץ עוד מדרגה, וגבוה, ונחטף לתקלט במסיבות בקיבוצים, ובטובים שבמועדונים, בכל רחבי הארץ. במקביל, למד תיפוף, ולא העלה על דעתו שיום אחד, זה היה בכיתה י"א, יציע לו מישהו: למה לא תנסה לשלב בין התיפוף לתקלוט? והוא ינסה, והשילוב הזה - די-ג'י עם מכונת תופים - יעלה יפה, ויהפוך לגימיק, ל"ספיישל" שהוא מביא אתו למקצוע, ומקנה לו נקודות זכות.

מה עושה תקליטן לטוב וייחודי במקצוע?
תומר מייזנר: "תקליטן טוב צריך להבין ולהתמצא במוזיקה מכל הסוגים והזמנים. כשהוא שומע טרק חדש, הוא צריך לדעת מאיפה זה בא, מה המקור, ועל הבסיס הזה, בדרך של אסוציאציה, דמיון ויצירתיות, להביא קטע שמתחבר אליו, או משלים אותו, או מנהל אתו דיאלוג. מי שחי מוזיקה, שיש לו עומק והבנה בתחום, לא יסתפק רק במה שהדור החדש עושה היום - ניזון מהרדיו ומהאינטרנט, והתוצאה בהתאם: שטוחה, חד-ממדית, לא מספיק מעניינת".

תומר מייזנר. מברלין ועד מרוקו (צילום: ואחו)

בצבא שירת כמתופף בלהקת חיל חינוך, כשהשתחרר עזב לתל אביב, הלך ללמוד עיבוד והפקה מוזיקליים ב"רימון", ותקלט בכל רחבי הארץ, וכשגם הגדולים במועדוני תל אביב הזמינו אותו - ידע שזהו, מבלי שתכנן, מבלי שהתכוון, יש לו מקצוע ביד. בשנה וחצי האחרונות, כמעט בכל סוף שבוע הוא מוזמן לחו"ל, ואלמלא היה מעורב בהקלטת האלבום החדש של להקת "סינרגיה", שהוא המתופף שלה, היה עובד בחו"ל עוד יותר.

על הנסיעות האלה הוא משלם מחיר יקר. בפורים לפני שנה, למשל, היתה לו מה-זה פדיחה: "יחד עם החבר'ה בקיבוץ התחלנו לתכנן את הנשף, שהייתי אמור לתקלט. פורים בהעוגן זה נשף-נשף.
אבל מה, כמה ימים לפני, הסוכן שלי קיבל בשבילי הזמנה להופיע במועדון בגרמניה, לפני 4,000 איש. אז מה, לוותר על זה? הייתי קצת בלחץ, אבל כמובן שנסעתי, ומשם המשכתי והופעתי גם בצרפת ובשווייץ. כשחזרתי, נודע לי שבקיבוץ נכתבו גרפיטי כמו 'מייזנר בוגד', 'לא נסלח ולא נשכח', וכאלה".

לפני שבועיים הוזמן להופיע ביוקרתי שבמועדוני מרוקו, "אמנזיה", ועד עכשיו הוא נרעש מהחוויה שעבר. "זה היה סיפור, כי מרוקו לא נותנת ויזות ליחידים, רק לקבוצות. אז הקונסוליה התערבה במקרה שלי, והמלך נכנס לעניינים, וחתם על אישור מיוחד, והכבוד שנתנו לי שם, והאירוח, היו כמו אלף לילה ולילה. ודווקא שם, ובמקומות אחרים בחו"ל, עם כל הכבוד שנותנים לי, והפוסטרים שלי ברחובות - אני נזכר בפעמים הראשונות במקלט, במסיבות בקיבוץ, ב'טרמינל', וחושב: זה הזוי לגמרי, מה שקורה לי".

עכשיו הוא גם הולך ומעמיק את אחיזתו בחיי הלילה של תל אביב, ונכנס לשותפות בבר "סוסקין" - "בר שכונתי, לא פלצני" - ברחוב הרצל פינת שדרות רוטשילד, "כדי שיהיה איפה לארח את החברים, עם מוזיקה איכותית ועם יחס ראוי ללקוחות".

לאן אתה חותר?
"החלום שלי - להקליט כמה קטעים שלי, שיושמעו גם בפסטיבלים בעולם. האמת, לא יודע, פעם חשבתי שהלוואי שיצא לי לתקלט מדי פעם בחו"ל, ופתאום זה בא לי כמעט כל שבוע, אז אני כבר לא מעז להגיד לאן אני שואף".

בכל מקרה, אל תשכח הפעם את הפורים בהעוגן.
"ואללה, אתה צודק. אני מאוד אשתדל".