היוצרת והאוצרת נעה רז מלמד (ילידת קיבוץ גבע, לשעבר מלוחמי-הגטאות) התגייסה, בדומה לאמנים רבים אחרים, לפרויקט המשלב בין התעשייה הקיבוצית לאמנות הקונספטואלית לרגל מאה שנות קיבוץ. השידוך בין רז מלמד לבין מפעל "תרביות רה"ן" בראש-הנקרה עלה יותר מיפה, ובתערוכה "תפוצת זרעים", שמוצגת בגלריה הקיבוצית, אכן באים לידי ביטוי קשרי הגומלין בין אמנות שימושית (השבחת זרעים בטכנולוגיות מתקדמות) לאמנות חופשית (עיסוק בצמיחה ובקמילה, במוות ובאינוס הטבע).

נעה נוטלת מהמעבדה המנוכרת והקרה זרעים וגידולים דמויי בונסאי, ומפיחה בהם חזות ומשמעות חדשה. מוצרי תרבית הרקמה אמנם נועדו להשביח את הגזע, לטובת החקלאים ומטפחי הגינות, אבל האמנית מתקשה לקבל את הפעולה הזו כתמימה וכחפה מתקדימים אנושיים והיסטוריים. כדי לברור את הטוב והאיכותי מתוך הערוגה הגדולה, יש להשליך את החלש והכעור. העמדה האתית, ה"תרביתית", משמשת כמטאפורה לסלקציה.

החלל שיצרה נעה רז מלמד יפה למראה, כמעט כמו מקדש תפילה יפני, אבל אל תיפלו במלכודת הדבש הזו. מדפי הזכוכית ה"משייטים" בחלל, תלויים על זרדי עץ דקיקים - נושאים על גבם בקבוקים ובהם צמחי תרבית, זרעים מפוסלים ביד האמנית, מקלעות קש דקיקות. במבט שני מזהים את המקבילה לאלונקות.
הזרע החי, שהופך לחנוט ומאובן, נישא אל מנוחתו האחרונה. מיצבים קודמים של רז מלמד עסקו בטקסים קיבוציים, בשורת מחוללות ממנה שחרר רק המוות. גם למיצב הזה יש ניחוח מטפיזי, והוא מתקבל כמנחה חגיגית לאל הפריון והצומח.

עבודות רצפה וקיר נוספות מאכלסות את שני חללי הגלריה בראש-הנקרה. אין ספר, חי צומח ודומם, שנעה לא מחוררת אותו, רושמת עליו, גוזרת אותו לצרכיה ההיברידיים. היא יוצרת מחרשות סימבוליות שתחת שיני הברזל שלהן נפתחות מניפות של פרי וירק. היא כולאת בתוך עדשות זכוכית זרעים מונבטים המדמים נוף ג'ונגל קדום שדמויות בראשית פועלות בתוכו. ויש גם רישומים טכניים המתקבלים כהוראות שימוש לחקלאי.

תערוכת "תפוצת זרעים", מהמרתקות שראיתי בשנה האחרונה, תוצג בגלריית ראש-הנקרה עד לתאריך 20.11.