אם כשאומרים לכם רוק בקיבוץ אתם חושבים על שלום חנוך (משמרות), מתי כספי (חניתה) או חמי רודנר (גבעת-ברנר) - אתם לגמרי צודקים. הנ"ל, וחבריהם לדורות הקודמים, הביאו את הבשורה (יחד עם כמה "עירניקים", כמובן) מעבר לים ולאוקיינוס, חיברו בין סשה ארגוב לג'ון לנון ויצרו את התמהיל הנהדר הזה שנקרא רוק ישראלי.

אבל זה לא נגמר שם, כידוע, ותחיית הרוק, בעיקר בצורתו העצמאית (מה שנקרא "אינדי", מלשון "אינדיפנדנט") - תפסה חזק בקיבוצים. לרוב מדובר בסצנה שסובבת סביב אולפן הקלטות, פאב או מועדון הופעות, וכוללת מוזיקאים צעירים שמתחילים לנגן ביחד, לצבור קהל מקומי ולערוך הופעות. זה ממשיך בקשרים עם מוזיקאים מהעיר הגדולה, שחוברים וביחד מרימים ערבי הופעות ופסטיבלים קטנים וגדולים, בצפון ובדרום, שמהווים תחליף לאירועים הממוסחרים של הזרם המרכזי.

הנה הצצה קטנה לכמה דוגמאות:

Zaka
קיבוץ: גבעת-ברנר
מאז: 2005
משתתפים: אסף שריג, אריאל פלג, מיכאל שניטמן, ג'קי זדורוב
שוס: הזמרת ג'קי "המאממת" זדורוב. שרה מעולה ועושה עוד דברים מהממים אחרים על הבמה, מצדדיה ומתחתיה
ספוילר: כדי לראות אותם בהופעה תיאלצו להיות "מחוברים" ולהצטופף עם הקהל במקומות בלי חניה מסודרת לצדם
הסצנה: Zaka הם להקת הבית של פאב ה"גרביצקי" בקיבוץ גבעת-ברנר. מדובר על צריף ישן באזור המיועד לפינוי-בינוי, בו מתקבצים מדי ערב מוזיקאים וחברים כדי לנגן ולהקשיב למוזיקה, ולעיתים רחוקות גם לשתות משהו. גם הופעות מתקיימות שם (ללא התראה בדרך כלל), וגם אמנים מפורסמים יחסית מגיעים פה ושם. תת-תרבות שלמה ומרתקת של פסטיבלים קטנים - סביב הצריף וגם סביב המחסן הישן של ענף גידולי השדה בשדות הקיבוץ - הופכת את הבמה שהחבורה הברנרית מספקת לאחת המהנות והמפרגנות בתחום, אם כי לא אחת מהמצטיינות בתחום הסאונד והפירוטכניקה

זק"א. רק באנגלית, בבקשה (צילום: מיכל שני)

אלי לס
קיבוץ: דגניה א'
מאז: 1975 (אלבום ראשון יצא ב-2004)
משתתפים (כרגע): להקת אודיטוריום - איתמר נבו, עידן אברהמי (גם הוא קיבוצניק לשעבר, מגניגר) ויונתן יידוב (כן, הבן של)
שוס: אלי לס חי בעיר כבר כמה שנים, אבל הגישה והטקסטים שלו משמרים ארומה דגנייתית חזקה, כולל ריחות האיקליפטוס והרפת, תיאורי נוף של הירדן וגעגועים לבגדי עבודה רטובים מגשם וזיעה. השירים ה"עירוניים" ספוגים בנוזלי גוף מעט אחרים. עד לאחרונה, לס מנגן בעצמו כמעט על כל הכלים ומקליט את עצמו. שווה לעקוב אחרי השינויים באלבומים שלו, כדי להבין כמה אופי זה נותן למוזיקה המיוחדת שלו
ספוילר: העצמאות המוחלטת שהוא לוקח לעצמו מכוונת את האלבומים שלו (שניים כחלק מהרכב, וארבעה אישיים) עמוק וגבוה, ועושה אותם מעט לא-נגישים למאזינים מהשורה
הסצנה: לס הוא אחד ממקימי קולקטיב האמנים "פית/קית", שקיבל את שמו והחל את דרכו באופן לא-רשמי בקיבוצי עמק הירדן בתחילת העשור, וצמח להיות לייבל קטן אבל חשוב בתל אביב של אמצע העשור (ועד היום)

אלי לס. על כל הכלים (צילום: מיכל שני)

הקונפליקט
מאז: מנהיג הלהקה, דייויד גבאי, ניגן עד שנת 2005 עם להקה בשם "דוגאג". את "הקונפליקט" ייסד ב-2007. באוקטובר יוצא האלבום הראשון של הלהקה
קיבוץ: דרום רחוק (רעים, נירים, בארי)
מאז: 2007
משתתפים: דייויד גבאי (רעים), מאור ויזל (בארי), מייקל ויניצקי (נירים) ועופר סולומון
שוס: כריזמה בימתית מפתיעה ומילים מעניינות של הסולן, דייויד גבאי
ספוילר: העובדה שהם שכרו את שירותיו של המפיק והמוזיקאי פיטר רוט, ובכך בעצם הפכו מלהקת אינדי גאה ללהקה שמנסה להיכנס למיינסטרים
הסצנה: גבאי מספר: "הפגישה היתה בקבוץ רעים, בזמן המלחמה האחרונה בעזה. חזרות עשינו במשרדי הלול, שאותם אני מנהל, ומייקל היה מגיע מנירים. ההחלטה לעבור מגרסאות כיסוי לשירים מוכרים לחומרים המקוריים היתה החלטה של כולנו, והגיעה מיד אחר כך. התחלנו להופיע על כל במה פנויה בקיבוצי הדרום, ואז גם בתל אביב"

דיויד גבאי, מנהיג הקונפליקט. פגישה בזמן המלחמה (צילום: נמרוד כהן)

אינגה דינגו
קיבוץ: מענית והסביבה
מאז: 2008
משתתפים: אינגה דינגו הם: דורון בוטניק ממענית (היום בית-אורן), מנהיג הלהקה - מנגן קלידים, כותב את החומרים ושר; אורן בן דוד ממושב עין-עירון הוא הגיטריסט; עידו אשד, גם הוא ממענית, יושב על התופים, ויש עוד חבר בלהקה, שמעדיף להישאר בעילום שם
שוס: עירום גברי פרונטלי בחלק מההופעות
ספוילר: עירום גברי פרונטלי בחלק מההופעות
הסצנה: בוטניק הוא בוגר גאה של מוסד "מבואות עירון", כולל לימודי פסנתר. הלהקה התגבשה, בין היתר, סביב חדר המוזיקה בגן-שמואל. החומרים הנגישים שלה (יחסית) וההופעה האקסצנטרית חשפו אותה מהר למדי לקהל האינדי הישראלי. אינגה דינגו כבר הוציאו אלבום אחד שהוקלט בהופ