חממה של מדען מטורף? מעבדה לניסויים גנטיים בחי ובצומח? מיזוג בין מפעל המייצר רכיבים לתעשיות הביטחוניות, לבין אמנות המקדשת שלום בין העמים? נדמה שכל התשובות נכונות במיצב המרתק של עדי בן חורין ואבי (בבר) איפרגן - אמנים וחברים מקיבוץ ברעם. השניים (בסיוע צמוד של האוצרת דרורה דקל מכברי) ישיקו ב-23.10 את תערוכת "צבר בקבוק", כחלק מפרויקט "אמנות-תעשייה 2010", במסגרתו יציגו גלריות קיבוציות ברחבי הארץ שיתופי פעולה בין מפעלי תעשייה ליוצרים פלסטיים. גלריית "הקיבוץ", בראשות האוצרת יעל קיני והמנהלת התפעולית אשכר אורן, הגתה והניעה את הרעיון, המחווה קידה אמנותית עמוקה לתנועה הקיבוצית המציינת מאה שנות.

במפעל "כבירן" שבכברי, המייצר מוצרי אלומיניום לשוק התעופה האזרחי והביטחוני, פולטים תנורי ההתכה להט עז ששם בצל את חום יולי-אוגוסט-ספטמבר השורר בחוץ. פנים המפעל הוותיק דומה לזה של מפעל אנגלי במאה ה-19. העובדים המיוזעים טובלים אלמנטים שונים באמבטיות גבס ובשעווה חמה (מ-100 עד 700 מעלות) ומתיכים, משייפים, חותכים ועוטפים את מה שנראה כממצאי אוניה טרופה או חפירות תל כברי הסמוך.

במהלך החודשים האחרונים הופתעו הפועלים, מרביתם שכירים ממעלות ומנהריה, לראות שני חבר'ה לא-מוכרים, כשהם טובלים עלי צבר גדולים בשעווה החמה לקראת יציקתם באלומיניום. כמו השעווה הנעלמת, כך התפוגג גם המרכיב האורגני של השיח הקוצני, לאחר עטיפתו בחומר הכימי. מי שתהה על פשר המעשה המוזר וההזוי, יכול היה לקבל הסבר מלומד על הקשר הפוליטי שמסמל הצבר עבור שני העמים (כגדר התוחמת חלקות של פלסטינים, וכאלמנט המייצג את הישראלי החזק ויפה הבלורית), ועל "הלחמתו" עם מרכיבים נוספים, שיוצרים משמעות חדשה.

אמנות במפעל ביטחוני
לפועלים שהתקשו לעכל את הניסוי הגנטי בצמח הכה-שכיח, הסבירו איפרגן ובן חורין שצמח הצבר קושר בין ברעם לכברי, ובין סביבת הסטודיו של יחיאל שמי לבין הגלריה בכברי. צמחים נוספים עברו מהפך היברידי במסגרת הניסוי האמנותי של בן חורין ואיפרגן: תורמוס ההרים - שיוצג כהדמיית מחשב תלת-ממדית, ודרדר מצוי, הנפוץ הן בברעם והן בכברי. בחממה שתוצב במרכז התערוכה יוקרנו בלופ אינסופי מיצגי וידיאו שונים, ובמקביל יוכלו גם פועלי כבירן לצפות, במקום עבודתם, על המתרחש בגלריה.

בסמוך לכבשני השעווה הבוערים, המתיכים ומלחימים את כל הבא אל קרבם, ניצב מנהל מחלקת השעוות, שלמה מייזנר מנהריה, 21 שנה בכבירן, הנחשף לראשונה לאמנות קונספטואלית בכברי. "גם אני שותף לתערוכה", הוא מגניב חיוך קטן, "הרי עשינו את היציקות יחד. הרוב היה שלהם, המעט - שלי, אבל הצמח שהפך לאלומיניום מאוד הפתיע אותי. לא ידעתי שניתן לעשות זאת. פעם עבד כאן פסל מיפו, אבל הוא עשה משהו שגרתי, לא יוצא דופן כמו שעשו החבר'ה האלה. הרי אנחנו מתמחים בעיקר ברכיבים לתעשיות ביטחוניות, לאו דווקא בפיסול ובאמנות. זה עורר בי חשק להתעניין באמנות, ואולי לעזור לאמנים אחרים להגשים פה רעיונות דומים לאלה של אבי ועדי".

מאוחר יותר, בביתה הממוזג, סיפרה דרורה דקל, האמנית ואוצרת התערוכה "צבר בקבוק", על הולדת המיזם האמנותי. "בעקבות הרעיון הבינקיבוצי של יעל קיני, לאחד בין מפעלי הקיבוצים לגלריות הפועלות לצדם, ברור היה לי שלא אסתפק בצייר שמתאר באופן ריאליסטי את נופי כברי ואת המפעלים שלו - 'ריאון' למוצרי פלסטיק, וכבירן. גם לא הייתי הולכת לכיוון של הפעלת עובדים לטובת דקורציות עמלניות. החומרים הקיימים במפעלים שלנו מפתים מאוד לעבודה, ורציתי שתהיה אינטראקציה אמיתית, מבחינת הנראות, בין המתרחש בקווי הייצור לבין הגלריה. השם של אבי איפרגן מברעם ישר עלה בראשי. אצרנו יחד תערוכות, אני מכירה את האמנות שלו, וידעתי שהוא ממציא את עצמו כל פעם מחדש. אבי הביא את עדי, אמן מעניין וחבר טוב, והם אכן סיפקו את הסחורה".

אבל עדיין צריך היה לשכנע את המפעלים לשתף פעולה.
דרורה דקל: "עשיתי פעולות ריכוך לטובת העניין והלכתי ישר למנהלים. הסברתי להם את העיקרון שמאחורי הפרויקט וביקשתי איש קשר במפעל. הם נדלקו מיד, ורק התנו את הסכמתם בכך שהמפעל לא יישא בהוצאות, מעבר לשימוש האמנים בחומרים ובציוד המצויים בו. כמובן שהסכמתי לכך. לאחר שנבחרו שני אנשי קשר, התחלנו בעבודה. כל זה קרה לפני ארבעה חודשים, ואו טו טו הכל הולך ונשלם לקראת ההצבה בגלריה".

ואיך עלה לראשונה הרעיון לעסוק בצבר?
אבי איפרגן: "בדרך למפגש הראשון בכברי עברנו ליד הסטודיו של יחיאל שמי ז"ל. ראיתי את המודרניזם הפיסולי של שמי הולך לאיבוד בין משוכות הצבר. פתאום הבנתי שיש כאן שתי ישויות - ישראלית ופלסטינית. הצבר האולטימטיבי, שמי, יצר אמנות חילונית א-פוליטית, ואילו צמחי הצבר, שהיו כאן עוד לפני הקיבוץ, מגדירים מתחמים פלסטינים. הבנתי שזה מה שיעמוד במר