המילה קיבוץ מופיעה בתנ"ך פעם אחת בלבד, ובהקשר לא נעים כלל וכלל. הנביא ישעיהו (פרק נ"ז, פסוק י"ג) אומר בשם האלוקים לבני ישראל החוטאים את המשפט הבא: "בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ, וְאֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ, יִקַּח הָבֶל; וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל אֶרֶץ, וְיִירַשׁ הַר קָדְשִׁי".

משפט זה מופיע בסיומו של פרק ארוך בו מפרט הנביא את חטאיהם של בני ישראל, ואת הדרכים הרבות בהן הם עובדים אלילים. הנביא מתייחס במילה "קִבּוּצַיִךְ" אל אוסף האלילים, ושואל בלעג את בני ישראל, האם קיבוץ האלילים הזה הוא שיציל אותם בעת צרה. הנביא, כמובן, אומר כי אלילים אלה ייעלמו בעת חירום, ורק הבוטחים באלוקים הם שיינצלו.

האם הקיבוצניקים הראשונים בחרו בשם הזה כצעד אנטי-דתי? מובן שלא. מייסדי הקיבוצים הראשונים היו אנשים אידיאולוגיים מאוד, מתקני עולם בהשקפתם, שביקשו למרוד בדרכי העולם ממנו באו ולייסד עולם חדש - טוב יותר, צודק יותר, שוויוני יותר. כחלק מתפישה זו הם דחו את הדת ואת דרכיה המסורתיות, והתנגדו לשמירת מצוות היהדות.

עם זאת, כמעט כל מייסדי הקיבוצים גדלו בבתים חרדיים במזרח אירופה, והמרד שלהם לא היה מרד של אנשים בורים וחסרי ידע. רובם הכירו היטב את היהדות בה מרדו, ובנו את עולם המושגים שלהם מאותם חומרים מהם נבנה עולם הישיבות ולימוד התורה. לא היה עולה על דעתם לקרוא ליצירה החברתית שביקשו להקים בשם המבטא קיבוץ של אלילים.

אז למה קוראים לקיבוץ בשם זה? עולי העלייה השלישית, אותם חלוצים שהגיעו לארץ ישראל מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, השאירו אחריהם דברים רבים בכתב. היתה זו עלייה של אנשים צעירים, חדורי אידיאולוגיה, שנטשו את ביתם במזרח אירופה, ניתקו עצמם מן הבית והמשפחה, ועלו בגפם להגשים את הדרך בה האמינו. חשוב היה להם לבטא את עצמם, והם עשו זאת בוויכוחים, בדיונים ובחיבוטי נפש אינסופיים, בעל-פה ובכתב.

אחד מאותם עולים צעירים היה יהודה יערי. הוא נולד בפולין בשנת 1900, ובשנת 1920 עלה לארץ כאחד מראשוני העלייה השלישית. כרבים מחבריו עבד בעבודות פיזיות קשות, בהכשרת הקרקע של היישוב קריית ענבים, בסלילת כבישים בצפון הארץ ובייבוש ביצות עמק יזרעאל. הוא נמנה עם אנשי "השומר הצעיר" שייסדו את קיבוץ בית אלפא בעמק בית שאן.

בזיכרונותיו, שפורסמו ב"ספר העלייה השלישית" (עמוד 889), כתב יהודה יערי: "איני יודע אם ידוע הדבר ברבים, נדמה לי שאפילו חברינו שהיו באותו מעמד כבר שכחוהו. מנין צמח השם 'קיבוץ' למפעל שנקרא היום בארצנו בשם זה? ראוי שאספר לכם על כך. המלה 'קיבוץ' לא חדשה היא בלשוננו, אבל את השם קבענו אנחנו. ומעשה שהיה כך היה: נאספנו לילה אחד לשיחת חברים בצריף הגדול ששימש לנו חדר אוכל, חדר אסיפות וחדר קריאה, ועסקנו בבעיות עתידנו. הדבר היה במחנה של סוללי הכביש חיפה-ג'דה. בימים ההם כבר יצא הקול במחנה שאנו עומדים לעלות ולהתיישב בעמק יזרעאל, ובכן שאלנו את עצמנו, מה שם ייקרא לנו? מן המפורסמות שבימים ההם היתה בארץ 'קבוצה', ואם היתה הקבוצה גדולה במקצת מקבוצה רגילה קראו לה בשם 'חבורה'. בגדוד העבודה היה מקובל השם 'פלוגה', וכשדנו על הגדלת קבוצה ושינוי פרצופה קראו לה בשם 'קבוצה גדולה'. מחננו נקרא אז בשם 'גדוד השומר הצעיר'. המילה 'גדוד', אף על פי שרגילים היינו בה מנעורינו, שהרי בתנועת השומר-הצעיר היו קבוצות, גדודים ופלוגות, לא נראתה עוד בעינינו.

"בתוך השיחה קם אחד החברים, שחזר זה לא כבר מטיול בירושלים, ואותו חבר לא על העתיד פתח אלא על העבר דיבר. הוא סיפר שבהיותו בירושלים נקלע שם בין חסידי ברסלב, ופגישתו עם חסידים אלה היתה לו בבחינת חוויה עמוקה ביותר. בהתלהבות דיבר אותו חבר, שכן היתה לו חסידות ברסלב בבחינת גילוי. ימים אחדים עשה האיש בין חסידים אלה. סיפר על אנשים תמימים וישרים שאוכלים לחם צר מיגיע כפיהם, סיפר על שיחותיהם וסיפורי מעשיותיהם, ולבסוף כך אמר: חסידי ברסלב נוהגים להתקבץ מדי שנה בשנה בראש השנה יחדיו לתפילה ולעיון בספרי רבם, רבי נחמן מברסלב. לפני המלחמה נהגו להתקבץ בעיר אומן אשר באוקראינה, ששם קבורתו של הרבי, עכשיו הם מתכנסים בירושלים וגם במקומות אחרים בעולם. להתכנסות זאת בראש השנה קוראים חסידי ברסלב בשם 'הקיבוץ'. ובכן, למה לא נקרא גם אנו למחננו בשם קיבוץ. שמעו אנשינו את דברי החבר, קיימו וקיבלו עליהם לקרוא למחננו מכאן ואילך בשם 'קיבוץ השומר הצעיר'. וראה זה פלא: לא עברו ימים מעטים עד שכל החבורות, הגדודים, הפלוגות והקבוצות הגדולות שינו שמם וקראו לעצמם בשם קיבוץ".

סיפרתי את הדברים האלה כדי להודיע ברבים מקורו של השם, וכדי להראות שיש המשכיות בחיי ישראל, שפעמים פועלת פעולתה בלא יודעין. מעולם לא היינו מעלים על דעתנו שהשם ליצירה המפוארת ביותר שנוצרה בדורנו, הקיבוץ, נשאב ממקור