קבוצת "הייתכן?" - צעירים מנאות-סמדר - התכנסה בקיבוץ ויצרה ביחד הצגה. הרעיון (כרגיל בנאות-סמדר) הוא הדרך, והכוונה היא שבכל שנה תיכנס קבוצה אחרת של צעירים להרפתקת תיאטרון, ולא להקים קבוצה שתרוץ לאורך שנים. "תהליך הכנת ההצגה יצר זירה מרתקת למפגש עם אתגר רב-פנים", כך בתוכנייה, "זכינו ללמוד ולפעול דרך אפיקי יצירה שונים, וכל אחד מאתנו פגש את עצמו ואת שותפיו למסע". ואני מאמין להם, כי "אהבת שבע הבובות" שלהם - שהוצגה בשבוע שעבר ב"צוותא" תל אביב - היא מעשה תיאטרון מיוחד ונדיר, עשוי באהבה, בחן, בהומור, ביופי ובשכל רב. ומי שמכיר את אנשי נאות-סמדר יודע שיש בהם בדיוק כל התכונות האלה.

זהו סיפור קטן מאת פול גאליקו - לא לילדים, ובכל זאת בפורמט של ספר ילדים - שהביא לדפוס נתן יונתן, ואייר דני קרמן, לפני המון שנים. ההצגה היא עיבוד לסיפור, שלמרות היותו "קטן" הוא מכיל המון, לא רק ברמת הניתוח הספרותי אלא גם באופק התיאטרלי הקיים בתוכו.

זהו סיפור אהבתן של שבע הבובות, לנערה, מוש קוראים לה, שנמצאת בפריז, כמעט בסוף דרכה, רגע לפני שהיא קופצת לנהר הסיין.
שבע הבובות מגלות עצמאות, שכביכול לא נשלטת על ידי המפעיל שלהן - איש רע ואכזר - ומזמינות את מוש להצטרף למכונית הנוסעת בין הירידים השונים, ולהיות חלק מההצגה.

העיבוד של קבוצת הצעירים מנאות-סמדר מכיל בתוכו המון שירים, תנועה, ומספר הברקות הקשורות בהפעלת הבובות, אותן יצרו חברי הלהקה והקיבוץ, בעזרתם של אנשי תיאטרון הבובות מחולון. הקבוצה מצליחה לייצר סוג של קסם שמרחף מהבמה, ליצור עולם שלם שמציאות וחלום מתערבבים בו, עולם של רגשות, של אהבות, של אכזריות ללא גבולות, ושל דרך שבסופו של יום תביא לגילוי הרגשות החבויים של מפעיל הבובות, איש שחזר מהתופת הגרמנית, ושלומד מחדש לאהוב, את עצמו ואת מוש.

אני לא יכול להמליץ כאן לצאת ולראות את ההצגה, כי לגמרי לא ברור מתי ואיפה, ואם בכלל, תמשיך הקבוצה לעבוד. כואב לראות כל כך הרבה כישרון דועך אחרי מספר הצגות קטן כל כך, אבל מי יודע מה ילד יום; בכל זאת, צעירים, קיבוצניקים, אפשר שמחר יחליטו בכל זאת להמשיך, לצאת לסיבוב בין כיכרות הערים, להתיישב בין קרקסים נודדים, ולהעניק לכולם חוויה מדהימה. ואם כך יהיה, אל תוותרו.