לעיתים משול הארכיונאי לבלש. תפקידו לבלוש ולחקור את מקורותיו של מסמך נטול תאריך, לשייך גלויה אל שולחה כאשר כתובת השולח מחוקה או לא-ברורה, לייחס תצלום לתקופה כאשר נעדרים מהתמונה סממני זיהוי כלשהם.

מקרה בלשות מעניין, ואף מרתק, נקרה בדרכי לאחרונה. בחיפוש אחר תצלום מסוים בארכיון יד-יערי בגבעת-חביבה, נתקלתי בתצלום מעניין אחר, מלא ניגודים של שחור-לבן, שהנושא המרכזי בו הוא מנוחה בשדה של זוג פלאחים מקיבוץ מגן, כאשר ברקע עומד קומביין מפואר משנות החמישים.

התצלום הזכיר לי נשכחות. מיד הבנתי מהיכן. הוא דמה להפליא לציור שמן צבעוני של שרגא ווייל ז"ל מקיבוץ העוגן, משנת 1952, שנקרא "מנוחה בשדה" והיה תלוי כרפרודוקציה ברבים מחדרי החברים בקיבוצים, ליד תמונת החמניות של ואן-גוך והנשים האקזוטיות חשופות החזה של פול גוגן.

הפכתי את הצילום, והנה כתובה עליו השנה - 1956. הדבר היה מופלא בעיניי. אותה התנוחה, אותה זווית השכיבה, אותם פת לחם וקנקן מים (ג'ארה). אף זווית הקציר, חצי סהר, דומה להפליא. ברור היה לי שיש פה השפעה של אמן אחד על רעהו. על-פי התאריך, ציור השמן של שרגא ווייל היה הראשון שצויר (1952). האמנם נורברט סגל מקיבוץ מגן, שבשנת 1956 היה מצלמי "השבוע בקיבוץ הארצי", ביים את התצלום על פי ציורו של ווייל? הדרך המקובלת, על-פי רוב, היא הפוכה: ציור הנעשה בהשראת צילום.

החלטתי לברר את הנושא. לגבי הציור של ווייל, הוא הוצג לראשונה בפומבי בתערוכת אמני "הקיבוץ הארצי", שהתקיימה באוקטובר 1952 בקיבוץ עין-המפרץ, בצמוד למועצת היובל של תנועת הקיבוץ-הארצי. תיעוד מפורט על התערוכה, עם דברי הלל ושבח על הריאליזם הקיבוצי מפרי עטו של משה זילברטל, מלווה בתצלום הציור של ווייל, אפשר לקרוא ב"על המשמר" מ-17 באוקטובר 1952.

טלפון לארכיון קיבוץ מגן פתר את התעלומה. איה יקיר, ארכיונאית מגן, מספרת כי נורברט סגל שהה בקיבוץ עד 1961 בערך. סגל היה דמות צבעונית, ולדברי איה, התמונות שלו היו בראש מעייניו. תמיד היה נושא עמו את המצלמה, עושה ערבי שקופיות ותערוכות, וכשעזב את הקיבוץ פתח סטודיו ברחוב קפלן והיה צלם דוגמניות. אחר-כך קנה בית ביפו, וחי שם מאז.

לדברי איה יקיר, בצילום מופיעים שני חברי מגן. דוד פלדנר (שוכב מימין), עבד בפלחה בשנים 1954-1956. כשנשאל על הצילום, זכר בדיוק במה מדובר וסיפר שנורברט סגל אכן ביים אותו לפי הציור. החבר השמאלי בתמונה הוא משה (פייטר) פיינגולד ז"ל.

איה יקיר הצליחה גם ליצור קשר עם סגל עצמו, שאישר את השערתה לגבי סדר הדברים. סגל שמח לשמוע שהצילום נמצא.

לאן נעלם הציור
חידת הצילום באה על פתרונה, אך לא תעלומת הציור. שרגא ווייל מכר את "מנוחה בשדה" בשנת 1954 לחברה צעירה מקיבוץ מזרע, לילית אמרנט (לימים בזנר, לאחר נישואיה לחבר קיבוץ משמר-העמק), בתו של האמן אברהם אמרנט (טושק). לילית, כיום דיירת בבית האבות של משמר-העמק, זכתה באותה שנה בפרס הגדול של מפעל הפיס (100 לירות) ובכסף רכשה את הציור. היא העניקה אותו לקיבוץ, דבר שהיה מקובל באותן שנים של שיתוף.

תמונת השמן המקורית שכנה כבוד בחדר המזכירות במזרע במשך שנים, עד שיום אחד נעלמה ממקומה, ומאז אבדו עקבותיה. לפני כשלוש שנים, כדרכם בקודש, ישבו צ'יבי הראל והמעצב-אוצר-מרצה לעיצוב גרפי, רוני רכב, בחדר האוכל של מזרע.
רכב היה נרעש כשסיפר להראל שבהגיעו למזכירות הקיבוץ גילה כי התמונה של ווייל הוסרה מהקיר ונעלמה. הראל, ניצול שואה שאומץ על ידי משפחתה של רוכשת התמונה, אמרנט, מנסה מאז להתחקות אחר האבידה, ללא הצלחה. לדבריו, בהחלט ייתכן שהתמונה מצויה באחד מחדרי החברים במזרע, אם כי תחושת הלב שלו היא שהגנב הבריח אותה לחו"ל. קשה להניח שהתמונה הגנובה נרכשה על ידי חובב אמנות בארץ, כי כל אחד יכול לזהותה ולתהות על הדרך בה הושגה. בכל מקרה, כמוצא אחרון, פונה צ'יבי בבקשת עזרה אל חברי הקיבוצים: אולי ראו או שמעו משהו על "מנוחה בשדה"; וגם אנו נרתמים למאמץ לנסות לאתר את יצירת האמנות הקיבוצית הנדירה הזו.

על הציור "מנוחה בשדה" מספרת גליה בר אור, אוצרת אמנות ומנהלת משכן האמנות בעין-חרוד, כי מדובר בציור תקופתי חשוב שערכו רב. "זהו נדבך מסוים בשפה שפיתח 'הקיבוץ הארצי' של 'השומר הצעיר', נדבך שהמוזיאונים לא ידעו להעריך בזמנו. רבים ציירו את הקיבוץ, אבל שרגא התייחד בכך שהכניס לציוריו הומור ואנושיות. אני משערת שהציור נמצא בארץ, אולי מי שרכש אותו לא יודע כלל שהוא גנוב, ואולי זה בכלל אחד מכוחותינו - חבר קיבוץ. שוויו של ציור כזה, אם הגיע או יגיע לסוחר אמנות ממולח, עשוי להתבטא בסכום נאה מאוד של כסף".

השתתף בהכת הכתבה: קרני עם-עד