הגלריה ב"ביתן קופפרמן" שבלוחמי הגטאות משמשת לתצוגה של תערוכות מתחלפות, המתייחסות בדרך זו או אחרת ליצירתו ולהגותו של משה קופפרמן, האמן המנוח. לקופפרמן - אמן מופשט וייחודי, שהתאפיין בצבעוניות סגולה אפורה ובמערכת קווים של שתי וערב שיצרו חללי חוץ ופנים על הבד והנייר - היתה השפעה רבה על אמנים ומבקרים. יחד עם זאת, קשה למצוא קבוצת יחס מובהקת שאימצה את הקו הקופפרמני ואת הרצף העמלני של יצירתו, שהגדיר כל עבודה כהמשך של קודמתה וכתחילת העבודה הבאה אחריה. בשל כך ישנן תערוכות בגלריה, ראויות לכשעצמן, שמתאמצות ומתקשות להתכתב עם הנרטיב הקופפרמני.

יונה פישר, האוצר הראשי של התערוכות הנ"ל, עושה מאמץ למצוא הקשר כלשהו, בעוד הצופה (ואני מעיד על עצמי) מתקשה לרדת לסוף דעתו. מדוע לא להציג ציירים צעירים שקופפרמן אהב את עבודתם, או עשוי היה לאהוב? מדוע לנסוק לגבהים ולא להציג ציורים כפשוטם, שמקדשים את הקו והרישום ואת המעבר מפיגורטיבי למופשט?

את התערוכה החדשה, הקרויה "מטריקה", אצרה עירית כרמון פופר. "מטריקה", כותבת כרמון פופר, "מוגדרת כפונקציה של מרחק בין שתי נקודות נתונות במרחב, ובאופן רחב יותר, כהכללה של מושג המרחק מהמרחב הפיזיקלי האיקלידי למרחב אחר, ולפיכך כאפשרות לדיון במרחבים חדשים ובתפישתם. המטריקה מוגדרת על המרחב המטרי המוכר לנו, הוא המקום בו על פי הפיזיקה הקלאסית מתרחשים האירועים הפיזיקליים, מרחב שתכונותיו ידועות מניסיוננו היומיומי: רצף, תלת ממדיות, מרחק וליניאריות".
על מנת לפשט את ההסבר המלומד מדי (לטעמי), אני מסתכן לחשוב שהכוונה היא לסביבה בה באות לידי ביטוי כמה נקודות מבט (על, חזית, צד), וישנה שטיחות שמבטלת עומק ומרחק.

על פי התזה שהציבה, זימנה האוצרת שמונה אמניות שמציגות, על גבי מצעים גדולים, נקודות מבט שונות. תמר שקין פרדו מציגה עבודה גדולה, בשם "חביות", שמזכירה יותר מכולן זיקה לצבע ולקו של קופפרמן. סמדר אליאסף מציגה ציורים מופשטים, המכילים כתמים ונגיעות צבע, ללא סדר נראה לעין. הציורים של מרב סודאי קונקרטיים הרבה יותר ומתייחסים לגופים גיאומטריים כמו: שולחן, קיר בית, קטע של נוף אורבני. הציור של יהודית סספורטס מדמה מפץ גדול, קוסמי, ואילו אורית חופשי מיוצגת ברישום פיגורטיבי, שגם בו ישנה התייחסות למרחב פנימי (מתחת לאדמה) וחיצוני, בו מתקיימים בני אנוש ויערות עד. מאיה כהן לוי מציגה ארכיטקטורה אורבנית בעזרת קווים וכתמי צבע, המדמים קץ קרוב.

התערוכה לכשעצמה יפה לעין, ראויה לביקור ולסיקור, ורק הנושא המאחד נראה קצת תלוש וקלוש.

התערוכה תינעל ב-19.12.