כל השנים אומרים לליאור חורש (מקיבוץ עברון) שהוא חמוד. עכשיו, בגיל 25, הוא מציג קבלות, שהוא יותר מחמוד, שהוא גם איש חושב, אמן בהתהוות (סטודנט לצילום, שנה א', בויצ"ו חיפה), שמחפש ברצינות קו וכיוון. הוא עוד לא ממש מצא אותם, הוא מודה, אבל גם הניסוי והטעייה שלו מרתקים ומבטיחים כשלעצמם.

הצילום הוא אהבה ישנה שלו, שראשיתה בילדותו בקיבוץ. בגיל שמונה כבר התגאה בסרטונים שצילם במצלמה אוטומטית פשוטה, שקנו לו ההורים. בתיכון "אופק" למד במגמת צילום, וגם צייר, וכחייל צילם ל"במחנה", ועדיין, אגב, הוא חוזר מדי פעם לרישום, אבל קודם כל - הצילום. למה דווקא? כי מושכת אותו שפת הדימויים הוויזואלית, הוא אומר, ומרתק אותו החיפוש אחר דרך ביטוי לרעיונות ולרגשות, באמצעות הצילום.

העובדה שגם הצילום כבר לא מה שהיה פעם; שהיום כל אוחז במכשיר סלולרי, או במצלמה דיגיטלית, הוא גם צלם לעת מצוא, אינה מערערת, סבור ליאור, את מעמדה של אמנות הצילום. "גם עם הציוד הכי משוכלל - עדיין צריך רעיון, טכניקה ופרקטיקה. אני מסכים שצילום הוא לא תורה מסיני, שלא צריך כישרון מי-יודע-מה, אבל בכל זאת, נחוץ המשהו הפנימי הזה, כדי להפוך צילום לאמירה אמנותית, כמו שדרוש יותר ממכחול, צבע ובד, כדי להפוך שרבוט לציור. הזמינות והקלות של הצילום כיום, הן דווקא אתגר לצלמים מקצועיים: הם צריכים לעבוד קשה יותר, להמציא את עצמם מחדש, קונספטואלית וטכנית, והם עושים את זה. נעשים היום דברים מדהימים בצילום, בשילוב של טכניקות נוספות".

מודלים לחיקוי? אנני ליבוביץ', כמובן, "שמצליחה להוציא מהמצולמים את התמצית, וגם הפרויקטים המסחריים שעשתה לאחרונה, בשילוב פוטושופ וגרפיקה, מרתקים", לורטה לאקס הגרמנייה, וצילומי הילדים המיוחדים שלה, וכמובן ריצ'רד אבדון האמריקני, בסדרה "ווסט אמריקה". גם הישראלי עדי נס הוא מקור השראה לליאור. רואים. "בין אם אני מצלם בסטודיו, או בחוץ, חשוב לי שיהיה סיפור בתמונה, שתהיה מעניינת ויזואלית, שהאימאג' יעמוד בפני עצמו, וירתק את הצופה".

צילומים: ליאור חורש

את הצילומים המוצגים כאן, צילם ליאור בסמסטר הראשון של שנת הלימודים הראשונה. "כבר זמן מה אני תוהה", הוא מסביר, "מהן המשמעויות העמוקות וארוכות הטווח של נטישת עם ישראל את מקצועות החקלאות ועבודת האדמה. האם אין בנטישה הזאת סמל לשינוי עמוק ומהותי הרבה יותר? האם לא תוביל נטישת הזיקה לאדמה, שהיא בבסיסה של התנועה הציונית, גם אל התנכרות לעני, לזקן, לזר ולחלש? מה מבשר השינוי הזה, שבו התחלפו החקלאים המקומיים בעובדים זרים מארצות רחוקות?"

מקור ההשראה לסדרה הם צילומים, ציורים וכרזות ישנים, של חלוצים עבריים מימי אנו-באנו, והשפעות גרפיות של הריאליזם הסוציאליסטי. המודלים הם עובדים זרים בקיבוצו, ששיתפו פעולה ברצון. הטכניקה: צילום דיגיטלי, שעבר "יישון" באמצעות עיבוד ופילטרים. התוצאה, אתם רואים, מעלה חיוך מריר והרהור נוגה.

ועוד כמה צילומים מהפרויקט של ליאור חורש: