הקהל שהריע ממושכות למקהלת "לי-לך" בחג העשור שלה (24.6) - היה עד לחיזיון "אור-קולי" שלא נזקק לאמצעים מלאכותיים. הבנות הצעירות קורנות אור טבעי של נעורים, וקולותיהן "צלולים, מרגשים, וחודרים לנשמה", כפי שהחמיא להן ראש המועצה האזורית עמק-המעיינות, יורם קרין (כפר-רופין).

ביד עדינה ורגישה, ובקשב רב, הובילה אותן הדס שטורמן, המנצחת עליהן מאז שנרתמה לכך על ידי צילי פרי (ניר-דוד), לפני עשר שנים. הקמת מקהלה מקצועית היתה חלום ומטרה חשובה בעיני צילי, מהרגע הראשון לכהונתה כמנהלת המרכז למוזיקה, הנקרא כיום "מכלול מעיינות - מוזיקה, מחול ואומנויות הבמה" בעמק-המעיינות. בחיפושיה אחר מנצח פגשה את הדס, ששימשה אז כמורה למוזיקה בגיל הרך בקיבוצה, עין חרוד מאוחד. במהרה גילו השתיים שהן חולקות חלום, גישה ושפה משותפים בכל הנוגע לשירת מקהלה.

בשנתו הראשונה של הגוף המוזיקלי, שנקרא אז "מקהלת הבנות של האולפן למוזיקה בעמק בית-שאן", שרו בו כתריסר בנות, רובן תלמידות לפיתוח קול באולפן. במקביל הוקמה מקהלת עתודה צעירה, שגם עליה ניצחה הדס - בליווי אורה שטיינברג, פסנתרנית שהביאה עמה, המלווה את לי-לך מאז ועד היום.

שנת העשור למקהלה היתה גם האחרונה לפעילותה של צילי פרי כמנהלת המרכז למוזיקה. "היה לי חלום והוא התגשם מעבר לכל הציפיות", אמרה במהלך המופע החגיגי. "זכיתי להכיר אותך, הדס, ומראשית היכרותנו ראיתי שביכולות שלך את מגשימה את ציפיותיי. הכישרון שלך בניצוח, השמיעה הרגישה, הטעם בבחירת השירים והעיבודים - פשוט כבשו את לבי. בשנים הראשונות שאלנו את עצמנו כל שנה מחדש: 'יש לנו מקהלה? נרשמו מספיק בנות?' עברנו את השלב הזה, ומקהלת לי-לך היום היא עובדה קיימת, יציבה ונפלאה, שצובעת את המרכז למוזיקה בצלילים כל כך זכים והרמוניים, שאי-אפשר בלעדיהם".

נחישות, עליצות ואנרגיה
עם השנים אכן הפכה לי-לך, תחת ניצוחה של הדס, לגוף מרכזי ומקצועי בכל הקשור בפעילות האולפן והמועצה האזורית. יש בה צירוף חברתי מיוחד במינו, המאפיין את הרכב המועצה: בנות מקיבוצים דתיים וחילוניים, ממושבים ומהעיר בית שאן. במהלך העבודה המקהלתית מתאפשר להן להשתלם בפיתוח קול ובסולפג' (קריאת תווים), וחלקן גם בוחרות ללמוד במגמה למוזיקה שקמה במרכז.

זה כמה שנים הן מופיעות ברחבי הארץ, בכנסי מקהלות של הקונסרבטוריונים, וקוצרות התפעלות ומחמאות. בשש השנים האחרונות הן שרות בטקס יום הזיכרון הממלכתי מטעם משרד החוץ לנופלים בשירות הדיפלומטי, ומרגשות שם את המשפחות והאורחים הרבים. בשנת העשור חוו רצף של אירועים מיוחדים: "חג הלל" בקיבוץ מעגן-מיכאל, בו נחשפו לראשונה לפני מקהלות בוגרים רבות מכל הארץ; ערב מרכזי בנושא "מוזיקת עולם"; הופעה לפני נשיא המדינה שמעון פרס, בעת ביקורו במועצה (הנשיא התרשם עמוקות, והבטיח להזמינן לשיר בבית הנשיא); קונצרט לכל גני הילדים במועצה (גם זו כבר מסורת בת ארבע שנים); וגולת הכותרת - נטילת חלק פעיל ומרשים במחזמר הסוחף "זרעים של מסטיק", שחודש לאחרונה בהשתתפות כל תלמידי מכלול-מעיינות, מקהלות, תזמורת, רקדנים ושחקנים.

24 בנות שרות כעת בלי-לך, ו-46 נשים צעירות נמנות עם בוגרותיה. חשבון פשוט מגלה שעד היום עברו בה לא פחות משבעים זמרות, ועוד היד נטויה. בשנים האחרונות הצטרפה אליה מקהלה-אחות צעירה, בניהולה ובניצוחה של נגה תמיר מניר-דוד.

גילוי נאות: את החתירה הבלתי-נלאית של הדס שטורמן לשלמות מוזיקלית, מכירה כותבת שורות אלה מקרוב - כזמרת ב"מקהלת האיחוד", בה שרה הדס ובה היא משמשת גם כמסייעת למנצח והמנהל המוזיקלי, רונן בורשבסקי. בנחישות נחרצת היא מקפידה על הצליל והטון ועומדת על איכות הביטוי וההבעה, וכל זה מתובל בהומור מיוחד, באנרגיה תוססת ובעליצות מידבקת.

לא קשה לשער שהמוזיקה מלווה אותך מגיל צעיר מאוד.
הדס שטורמן: "בבדיקת שמיעה מוזיקלית שנערכה לכל ילדי כיתה ג' בקיבוץ, התברר שניחנתי בשמיעה פנומנלית, ולכן הכריחו אותי ללמוד נגינה בכינור, למרות שרציתי פסנתר... בחופש הגדול בין כיתות ז'-ח' יצאתי למחנה של מת"ם (מרכז תרבות מקהלה), שהקימו אבנר איתי, סטנלי פרבר, מאיה שביט ועוד רבים וטובים, ומאותו רגע היה לי ברור שזה מה שאעשה בחיים: אשיר ואנצח על מקהלות. מאז, עד סוף התיכון, בכל חופשה ולפעמים גם בסופי שבוע, שרתי במקהלה זו, ומיד כשסיימתי לשוטט בעולם הלכתי ללמוד באקדמיה, אצל אבנר איתי".

שירת ילדי הגן
הדס היא בוגרת האקדמיה למוזיקה תל אביב בניצוח, ו"המדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי" בהוראת מוזיקה לגיל הרך ולבתי ספר יסודיים. מלבד הניצוח על לי-לך והשירה במקהלת האיחוד, עסקה בשנים האחרונות בהוראת מוזיקה ושירה בגני ילדים בקיבוצה וביישובי הסביבה (במסגרת "קרן קרב"), ובבתי ספר יסודיים במקומות שונים בארץ. לפני שנתיים החלה לל