שתי שמחות היו בשבוע שעבר לעדי פרץ (24) מקיבוץ עין זיוון: תחביב הצילום שלו הפך לעסק קטן, עם שאיפות גדולות, ועם, כבר, קילוח דק של הזמנות ראשונות (צילום אירועים, לאתרי אינטרנט, לעטיפות של דיסקים), ובין כותלי המרכז הרפואי "זיו" בצפת, במסגרת חגיגות המאה להיווסדו, נתלתה תערוכה של צילומיו - "הגולן ואני".

"הגולן ואני". צילום של עדי פרץ, מתוך התערוכה המוצגת במרכז הרפואי זיו

העבודות של עדי, ומסלול התפתחותו המקצועית, מעלים את השאלה אם יש, בכלל, הכרח בלימודי צילום ממוסדים כדי להגיע לאיכות מקצועית נאותה, ויותר. הוא, עדי, סבור, בצניעות, שאפשר גם בלי. שאפשר להיצמד לצלם מקצועי, ליצוק מים על ידיו, וללמוד ממנו ישירות. זה מה שעשה הוא: בקיבוץ שלו היה חי מתן בן עמי, צלם מקצועי, שזכה למוניטין ולהכרה. "הוא היה חבר טוב שלי", מספר עדי, "והתחיל ללמד אותי צילום, תוך כדי העבודה שלו. התחלתי עם מצלמה פשוטה שהיתה לי. אחר כך קניתי מצלמה יותר מתקדמת, ואז, בינואר 2008, הוא נהרג בתאונת דרכים. זו היתה מכה קשה עבורי. החלטתי שאני ממשיך את דרכו, גם לזכרו, וגם בשבילי. קניתי מצלמה מקצועית, והתקדמתי לבד".

16 התצלומים שנתלו ב"זיו", כולם מהתקופה האחרונה, הם בעלי אופי מגזיני, הרבה אווירה, הרבה טבע, וכולם מהגולן ומרגלותיו. "הגולן זה הבית שלי", הוא אומר, "כמעט כל יום אני מטייל בו וחווה דברים חדשים. לא רואה את עצמי עוזב אותו, וגם לא את הצילום".

התערוכה תינעל ב-31 ביולי.