חברים רבים, בעשרה קיבוצים שונים, תהו בשבועות האחרונים לפשר הימצאותו של מודי בר און בחדר האוכל שלהם או על מדשאת ביתם. האושיה התקשורתית מתוכניות הטלוויזיה "הכל אנשים", "מדינת היהודים", ערוץ הספורט (וכן, גם הפרסומות לבנק דיסקונט) - הגיע אליהם, מצויד בצוות צילום, לא על מנת לסקר את המונדיאל או לברך אותם ב"יאללה, תבלו". בר און, ושותפתו ענת זלצר (שגם חתומה על הבימוי), יחד עם חברת ההפקות "יולי אוגוסט" (ובליווי וייעוץ של מוקי צור) עמלים על פרויקט שנועד לתעד ולתאר "מאה שנות קיבוץ" בשלושה פרקים, בני שעה כל אחד. כמו שעשו לתל אביב בת המאה, כך יעשו לחזון הקיבוצי - שברו, השתנותו והתאוששותו. הצילומים אמורים להימשך כל הקיץ, והסדרה תשודר בפברואר 2011 בערוץ 8 ומאוחר יותר בערוץ הראשון.

בשלב זה מתמקד הצוות בצילומי ימי ראשית ההתיישבות הקיבוצית. חברי הצוות כבר ביקרו בעין-חרוד מאוחד, בדגניה א', בבית הקברות של עין שמר, וגם ל"שומריה", המוסד החינוכי של משמר העמק הגיעו ביום ראשון השבוע. מודי מקבץ את נערי המוסד שבגרו, ביניהם אביעזר יערי, רן גולן ויהודית אכמון (בתם של ברטה ויעקב חזן ז"ל). הוא מבקש לשמוע על החינוך השומרי האדוק, על הניתוק הכפוי מההורים, על המורשת החינוכית שהעניק להם המקום. הארכיון כבר נסרק קודם לכן, וגם עשרה חברי קיבוץ נוספים, שרואיינו אודות המקום.

מודי בר און והצוות. מצלמים במשמר העמק (צילום: קרני עם-עד)

רן גולן, חבר משמר-העמק וטייס בדימוס, מקווה שהסדרה תציג את הקיבוץ כהווייתו בפני רבים "שאין להם מושג קלוש במה מדובר", כדבריו. "הקהל הרחב הרי לא צופה בסדרות כאלה", הוא אומר, "ולכן צריך לעשות אותה ברצינות, ולא דרך תיאור רדוד ופופוליסטי. סדרה כזו צריכה להסביר את מהלך התפרקות התנועה ואת הסיבות לכך, את העובדה שגם קיבוצים שיתופיים מסוגלים להתקיים, ולא לתלות את הכישלון במשהו או במישהו ספציפי. רק שלא נצא מסכנים ועלובים מסדרה כזו. הכוונה, צריך לזכור ולהזכיר, היתה ליצור כאן חברה טובה יותר".

ילדות קיבוצית אקסטרנית
מודי בר און לא נולד בערוץ הספורט, ולא התחיל משידור ישיר של משחקי כדורגל מרכזיים. אמו ואביו נישאו ביגור, והוא עשה של"ת בגניגר לקראת גרעין נח"ל בקדרים, שם גם הכיר את אשתו לעתיד. בנוסף, שירת במחלקת משק ביפתח. הוא מגדיר את ילדותו כ"קיבוצניקית אקסטרנית" ומודה שרבים מחבריו, אז והיום, היו ועודם קיבוצניקים. "הנושא מעסיק אותי כל השנים", מתוודה בר און בין ראיון אחד למשנהו, "וזה ממשיך לרתק אותי עכשיו. יש לקיבוץ קסם בלתי ממומש. הסדרה שאנחנו עושים אינה פשוטה כלל. קשה לספר 270 קיבוצים ומאה שנות. לכן החלטנו להקדיש את הפרק הראשון לראשית החלום. חצי ממנו יוקדש לדגניה א' ולעין-חרוד, בתקדים ההיסטורי והציוני. היום הגענו ל'שפיץ' של החינוך הקיבוצי, במשמר-העמק".

והפרק השני?
מודי בר-און: "הוא יהיה דרמטי וטעון בהרבה. הפילוג הגדול והשחיקה של החזון והחלום. מדובר, לדעתי, ב'משולש הברמודה' של ההיסטוריה הישראלית".

והשלישי?
"שנות השמונים, עידן השינוי והרחבת הגבולות של הקיבוץ העכשווי. שינוי, הפרטות, שכונות הרחבה וקיבוצים עירוניים ומשימתיים. כל קיבוץ עבר את הסיפור בדרך שונה, כואבת או אוהבת. אם בשני הפרקים הראשונים נסתמך על קטעי ארכיון רבים ועל זיכרונות הדור השני והשלישי, הרי שבשלישי נתאר את ההווה מכלי ראשון".

הסדרה שעשו על תל אביב היתה, לדבריו, בעלת עומק שונה. "אנחנו מגיעים לקיבוצים כאל שדה חרוש, עם תודעה היסטורית חזקה. הקיבוצים תיעדו את עצמם בצורה כמעט אובססיבית.
בתל אביב הרגשנו שהחומרים 'טרנדיים' יותר, עמוקים פחות. אני מניח שלמרות ההבדלים בחומרים, הקצב יהיה דומה. זורם. זה מה שאנחנו יודעים ואוהבים לעשות. תהיה כאן אהבה, אבל נצטרך לבדוק מה תהיה רמת העיסוי שנצטרך לעשות לגוף הזה שהפך להיות אחר, לטוב ולרע".

הכישלון, הטראומות, כפי שהם מתוארים בספרות ובקולנוע, יבואו לידי ביטוי?
"לא נתחמק מלטפל בכשלים, אבל אני בטוח שלא היה כאן כישלון. יש ייסורי שינוי והפרטה, אבל המהות נשארה. זו עדיין החברה הצודקת יותר. הקיבוץ הוא מדד למה שקורה במדינה כולה".

התחיל, התגלגל והתפתח
ענת זלצר, במאית הסדרה ושותפתו של בר-און בחברת ההפקה, אומרת כי הפרויקט מיועד להביע רעיון, ואינו מבקש לספר את סיפורם של 270 קיבוצים. "חשוב לנו לתאר איך הכל התחיל, התגלגל והתפתח. כיצד הפכו הקיבוצים לכלי עזר בידי העולם המיישב. נסקור את ימי הקיבוץ עד לקום המדינה, את התרומה להרחבת גבולותיה, את שנות המשימה והאידיאולוגיה.
בתוך כך נבקש לתאר את אורח החיים כראי לרעיון ולאידיאה. אחר-כך נפליג לשנים 1948-1977, תוך תיאור המהפך כשינוי אידיאולוגי ופנימי, לרבות הלינה המשותפת ו'שיח לוחמים'. לסי