בגלריה "טובה אוסמן" בתל אביב (רחוב בן יהודה 100) נפתחה תערוכה מעבודותיו של עדי סנד, בן קיבוץ גבעת השלושה, הידוע הודות לעבודות הגרפיטי שלו המתהוות לכדי אמנות של ממש במרחב הציבורי.

סנד הספיק לחוות בראשית שנות השבעים את הלינה המשותפת והאווירה הקיבוצית, רגע לפני שהתפוררה. על-אף שכבר בגיל צעיר עזב עם משפחתו, ההשפעה של החיים בקיבוץ מוצאת את ביטויה הן בתכני יצירותיו והן במודעותו כממשיך מסורת אמני הקיבוץ.

בשנים האחרונות סנד הוא אחד ממובילי אמנות הגרפיטי המתאפיינת בטכניקה שמתבססת על צבעי התזה תעשייתיים ושימוש בחומרים מוכנים, שלרוב שוכנים במרחב העירוני: גדרות, ארונות חשמל, חלקי ריהוט עזובים. לעומת הגרפיטי הטיפוסי, המתאפיין בוונדליזם חסר אופי, מבקש סנד - אדריכל בהכשרתו ובוגר האקדמיה לאמנות "בצלאל" - לשלב את עבודתו במרחב הציבורי באופן שיעשיר את הרחוב בעבודת אמנות, ולא יפגע בו.

לעבודתו של סנד מוענקת במה רחבה ברחובות תל אביב, המזכה אותו בפרסום ובהכרה בקרב כל תושבי מרכז העיר. הדמויות החביבות, המכונות, על-פי צורתן, "קופסונים" - מסתתרות כמעט בכל רחוב, ובכל פעם מציגות סצנה אחרת, כאילו נלקחו מסיפור המבקש מהצופה להשלים את פרטיו.

בנוסף, שולט סנד במספר טכניקות יצירה, הבאות בחלקן לידי ביטוי בתערוכתו הנוכחית, כגון הדפס ופיסול בחמר.
בימים אלה הוא עושה את צעדיו הראשונים ביצירת אנימציה - אך עבודות אלה נגישות, לעת עתה, ברשת האינטרנט בלבד, וטרם הוצגו בגלריה מסודרת.

בשיחות עמו משתדל סנד לחמוק ממתן הסברים על פשר יצירתו, אך הקשרים בין עבודתו לבין חיי הקיבוץ הקולקטיביים, והמציאות הישראלית בה הוא חי - חזקים, וניתן למצוא אותם באופנים שונים ביצירה. העבודה המרכזית המוצגת בתערוכה היא פרשנות אישית לעבודה של לאונרדו דה וינצ'י - "הסעודה האחרונה" - המתארת, למעשה, את ההוויה הקיומית, בה מחפש כל אדם את מקומו בסמוך לשולחן החיים. השולחן, המדמה שולחן בחדר אוכל קיבוצי, מלווה בהתרחשות ובהמולה, כשלכל דמות חלק ביצירה השלמה.

נעילת התערוכה: 16.6.