את הספר הזה לא תוכלו למצוא בחנויות הספרים המובחרות, גם לא בדוכני יד שנייה של שבוע הספר או בספריות הקיבוצים. למען האמת, לא תוכלו למצוא אותו כלל בדרכים המקובלות. הסיכוי היחיד שלכם להניח יד על עותק מצהיב מזוקן, יהיה לשחד ארכיונאי קיבוץ, שישים נפשו בכפו ויסכים להשאילו לכם למשך לילה לבן אחד. נדירות הספר תמוהה במיוחד לאור היותו מסמך טרגי-קומי משובח, המתעד תקופה דרמטית בתולדות ההתיישבות הקיבוצית. גיבוריו אינם נופלים בתמימותם, בעוז רוחם, בעוצמתם ובחולשתם מגיבורי "הביתה" של אסף ענברי.

אל תניחו לשם הארכאי משהו - "אוגדן תקנונים, הנחיות והמלצות" - להטעות אתכם. גם שם ההוצאה, "התנועה הקיבוצית המאוחדת", אינו מעיד על המוצר הסופי יקר הערך, שיצא לאור בתשמ"ט 1988. מדובר בכותר מרתק ומאלף, שלא תוכלו להניחו מידכם.

הספר - שאותו נכנה, בקיצור מתבקש, "אוגדן התקנונים" - נחלק לאינספור פרקים. ניתן למצוא כאן פרקי ספרות והגות, כמו: "תקנון דמי עזיבה (85)", "רכוש פרטי ומקורות חוץ (84)", "מעבר חבר מקיבוץ לקיבוץ", "תקנון נכים", "הנחיות למצבי פירוד משפחתי", "תקנון קליטת הורים", ועוד ועוד.

מדע בדיוני, ספרות גולג
כבר במבוא, תחת הסעיף "מטרות הקיבוץ", נכתב: "לטפח רעות ואחווה בין חברי הקיבוץ". אין ספק, מדובר בז'אנר המדע הבדיוני. שני עמודים לאחר מכן אפשר להבין שזוהי גם ההשפעה של ספרות הגולג הרוסית, שהיתה פופולרית במיוחד בשנות השבעים המוקדמות. בפרק ג', המכונה "חברות", נאמר: "אדם יתקבל לקיבוץ אם נתקיימו בו התנאים הנ"ל: מלאו לו 18 שנה, הוא חבר בהסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, הוא חבר בהסתדרות הציונית העולמית". הבנתם? די אם החבר ישלם את מס החבר להסתדרות, כדי לאפשר את קבלתו לחברות. סולז'ניצין לא היה מתאר זאת טוב יותר. באותו פרק מצוין כי המועמד לחברות "ימסור את כל חסכונותיו, נכסיו, ירושותיו, ביתו וגמלאותיו לידי הקיבוץ". אולי בכלל מדובר באגדה של האחים גרים?

בנוסף לאנקדוטות הקומיות הרבות המשובצות בספר, קיימים בו גם פרקים קשים לא-מעטים. אם הגיבור הספרותי (קרי, החבר) נאלץ או מחליט לעזוב את העלילה (קרי, הקיבוץ) - מגולל פרק שלם את חובותיו ואת הזכויות המגיעות לו כדין. כך, למשל, צריך הקיבוץ לאפשר לו ולילדיו לקחת את מלבושיו שסופקו לו, את הריהוט והציוד המיטלטל, וגם דמי עזיבה על-פי ההחלטה התנועתית. מנגד, לא יוכל לתבוע דבר מהקיבוץ, לרבות תשלום עבור ימי עבודה שצבר, זכויות נסיעה לחו"ל, ועוד.

פרק טרגי נוגע להורים שכולים. וכך נכתב שם: "כל התגמולים המתקבלים ממשרד הביטחון או ממקורות אחרים יוכנסו לקופת הקיבוץ, כדין כל הכנסות החברים, פרט למענקים בגין ימי חג, זיכרון, או נסיעות ההורים או האלמנה לטקסי זיכרון מחוץ לקיבוץ". כספי התגמולים מהצבא, כך נכתב, ישמשו להנצחה. בסיפא של הקטע הספרותי המוסרי הזה, יש גם מקום לנחמה: "הורים שכולים אשר מטעמי מצפון ממאנים לקבל גמלה, רצונם יכובד על-ידי הקיבוץ". לגבי אלמנות, הספר רחום הרבה יותר. "אלמנות שילדיהן תחת גיל 13 ישוחררו מתורנויות. יש לאפשר להן להוציא רישיון נהיגה ולהחזיק טלפון בביתן, אבל גם תגמוליהן, בדומה להורים השכולים, ייכנסו לקופה המשותפת".

ספר טיסה, מדריך לחו"ל
הספר הזה, אוגדן תקנונים, הופך במהלכו גם ל"ספר טיסה" קליל ומותח, על-פיו יצאו החברים לחו"ל על חשבון הקיבוץ לפי תור שייקבע על ידו. הקיבוץ יקצה לטיול 28 ימים, ואילו החבר יחויב ב-14 ימי עבודה אם הנסיעה אורכת 42 יום. ביקורי קרובים בחו"ל יתאפשרו רק אחת לשלוש-חמש שנים ויוגבלו לשלושה שבועות.

אפרופו טיסות - בהמשך נחשף הקורא לפרק הנחיות ההסדר בין טייסים לקיבוצים. כאן, החל הסופר רב הדמיון לרחף לגבהים שמימיים. מכיוון שבמשך שבע שנות השירות מאבד הטייס בן הקיבוץ את הקשר והזיקה לקיבוץ ונקלע להתלבטות לגבי המשך הדרך - מציע הספר להקל עליו ועל משפחתו ולהקצות לו דירת רווקים בעיר, בדומה לזו של פעיל תנועה. הטייס יחויב למסור את שכרו המלא לקיבוץ, אבל הקיבוץ יעמיד לרשותו רכב. את הנסיעות הפרטיות ישלם מכיסו, כדין כל חבר. מה נאמר, עשרות טייסים ודאי קראו את הפרק המהפנט הזה וחזרו בהמוניהם להיות חברי קיבוץ.

הספר עומד להסתיים, אבל המתח רק מתעצם. הנה שלל עצות שנתן הכותב לקוראיו הצעירים שעומדים לנסוע למסע הגדול מעבר לים.
"בכל מעבר מארץ לארץ שלח מכתב לקיבוץ, עם תמונה שמזהה אותך בצורתך העכשווית - זקן, לבוש, תסרוקת... היזהר מהשתלת סמים בתרמילך... הטרדות מצד שוטרים עשויות להיפתר על-ידי פריצה בבכי... כסף מזומן יש להסתיר בחלקי לבוש מוצנעים". כאן מומלץ לקטינים להתנזר מקריאה: "רצוי לחשוד בכל אדם 'נחמד' שמציע דברי מתיקה. אתה יכול להתעורר בתחנת רכבת ולגלות שנותרת רק עם בגדים לגופך, וגם זה לא תמיד".