אחרי יום הזיכרון, שהפך באחת ליום העצמאות, כדאי להתבונן בציור של יונתן טל (מקיבוץ רמת דוד), "תשעה ילדים" - בתערוכתו "הכל נמכר", בגלריית הקיבוץ בתל-אביב. המעמד החגיגי שמתאר ילדי קיבוץ לבושים בצבעי הלאום ואוחזים דגלי ישראל בידיהם הקטנות, הופך, תוך כדי התבוננות, לתיאור טרגי-קומי המצליח ללכוד את הדיכוטומיה הבלתי-נסבלת שבין "תפארת מדינת ישראל" המרומם ל"מגש הכסף" המקרבן, בין חיים למוות, זיכרון ועצמאות.

תשעת הילדים, בני קבוצתו של טל, ניצבים מול עדשת המצלמה או בד הציור כאילו כפאם שד. החיוך שלהם מאולץ משהו, מודע לגודל הרגע ולציפיות הציבור, ורק עיניהם הנפחדות מסגירות אי-נוחות בולטת. ראו את הילד הממושקף במרכז הציור. שורו, הביטו וראו כיצד הוא מוריד את הדגלון לחצי התורן ולועס את המקל מתוך מבוכה גדולה. אולי קלט במוחו התמים, הילדי, שגם הוא יישלח בעתיד לשדה הקטל האינסופי כדי למות בעד ארצנו ולהבטיח את עצמאותה. אולי עוד נותר בו זכר הזיכרון וההנצחה ולא רצה להשתתף במסיבה אליה הוזמן כניצב בכחול-לבן. כמותו גם שאר הילדים, אם התכוונו, או לא, להיות כאלה, נראים כבוגרים מכפי גילם ובוודאי בעלי ניסיון חיים מתוק-מריר שאין לאלה שנולדו מחוץ לארץ האכזרית והיפה הזו.

הציור "קדישמן". מתוך התערוכה "הכל נמכר" (ציור וצילום: יונתן טל)

יונתן טל מצייר, מבלי שכיוון לכך, גם זיכרון וגם עצמאות. החלק הפותח את תערוכתו הנוכחית עוסק בזיכרון הקיבוץ של פעם, בילדותו שברמת-דוד. החלל הגדול של הגלריה מתמקד בהפרטת הקיבוץ הישן והטוב, בעצמאות הכלכלית שהפכה למשעבדת והרסנית, וזו מתוארת על ידו בדרך סימבולית המזכירה את "אבות ההשפעה" הירונימוס בוש ופיטר ברויגל. מדובר בציור נאיבי באופיו, מרהיב בגווניו, שלוכד את העין והלב במה שנדמה כ"מלכודת דבש". הבסיס לציורים הוא הצילום, אבל טל מרחיק את העדות והופך אותה לאישית ולטורדת מבט ולב. כתערוכה שפותחת את שנת המאה בגלריה הקיבוצית, אין הולמת ואמיצה ממנה. האוצרת, יעל קיני, נזקקה לאומץ אמנותי רב על מנת לתלות תערוכה כגון זו, שחורגת מהמודרניזם ומתקיימת בתווך שבין חובבני למקצועי, קיטשי לאותנטי.

יונתן טל הוא יליד הארץ, אבל ציוריו ספוגים ברוח אירופית, שאולי נטבלה בתשוקת ההורים שהגיעו משם. דמויות כמו "לאה הלולנית", או "יעקב אופק", הילדים, היערות הסמיכים - הכל כמו שם. אפילו ההומור העסיסי המצוי בציוריו של טל נראה "אידישאי".

"דרך העולם המצויר עולה טעמו של סיפור קיבוצי-ישראלי, כסיפור אגדה שתחילתו בסדר מופתי", כותבת קיני על התערוכה, "ואת הסוף אנו רואים: מכשפה שסוחבת את מגדל המים בחבלים וממוטטת אותו על האנשים ששרדו כלואים בו. דמות אחת (אולי האמן) נותרת פעילה ועצמאית, מרחפת מעל בית הקברות ומעיזה לרסס את פני המכשפה".

התערוכה תינעל בתאריך 7.5.