קיימות דרכים שונות להנצחת אמן פלסטי ומורשתו. יש המבקשים להקפיא את הזמן ולשמר את חדר העבודה וחלל התצוגה כפי שננטש על-ידי המנוח, אחרים בוחרים להפוך את הסטודיו והבית בו התגורר האמן למוזיאון אמנות פעיל, ברוח הציורים והפסלים שאפיינו את האיש. "ביתן קופפרמן" שבקיבוץ לוחמי הגטאות, שם יצר והציג הצייר משה קופפרמן, בחר בשתי הדרכים גם יחד: שימור האטליה וניחוח הטרפנטין המאפיין אותו, וגלריה פעילה שמציגה, מדי כמה חודשים, אמנות שנעשית בהשפעתו, בהשראתו, או הנקשרת למוטיבים מסוימים שזוהו עם חתן פרס ישראל ועם סגנונו המזוהה למרחוק.

משה קופפרמן החל ליצור, בסוף שנות השבעים ובתחילת השמונים, ציורים שכונו על-ידו "מגילות". על גבי רצועות נייר מוארכות, בחלקן מטופלות משני צדיהן, רשם קופפרמן את המתווים המופשטים במונוכרומטיות ובצבע, תוך שהוא נע קדימה ולאחור בריטואל תנועתי, לו קרא "השתלשלות". השם המכליל, "מגילות", התייחס מן הסתם גם לזמן קדום בהרבה, לכתבי קודש וסתרים, וביטא (כך מציינת האוצרת נעה מלמד) את פוטנציאל התנועה, הסגירה והפתיחה, החשיפה וההסתרה.

התערוכה "מגילות" מאכלסת עבודות של אמנים מוכרים ומוערכים: בני אפרת, אריה ארוך, משה גרשוני, סיגלית לנדאו, מיכל נאמן, גבי קלזמר ואחרים. נעה מלמד, שהיתה מקורבת לקופפרמן הן כאמנית ואוצרת והן כידידה למסעות שערך בעקבות תערוכות שהציג בארץ ובעולם, קיבצה יוצרים שונים שעוסקים בסדרתיות, בהמשכיות, בזיקה לעבר תוך שימוש בכלים של ההווה. השיטוט בין העבודות מזמן חוויה רגשית חזקה, שמבקשת כל העת למצוא את ההקשר למגילות הקופפרמניות, וגם אם לא תמיד צולח הדבר בעיני המתבונן - הרי שהיופי הצפון בציורים ובמיצבים מפצה, ובגדול.

אריה ארוך מיוצג כאן ברישום הסירה האינסופית שעשויה מהספרה שמונה, ובציור נוסף שמשלב שני פרופילים מהופכים המשלימים זה את זה. כמו בעבודות קופפרמן, ניתן כאן מקום משמעותי לציטוט, להיזכרות, לזרימה. טל שטרן, אמן צעיר, מציג מגילת קיר גדולה שעליה משורטטות אותיות ג'יבריש המדמות תפילה אישית ובוהקת מלובן. גבי קלזמר חוזר שוב ושוב על תנועה אחידה וכמעט מוכנית, שמפקיעה את האישי והרומנטי. אברהם אילת מיוצג במגילה שמדמה ציור מצרי עתיק, לרבות בני אדם, בעלי חיים, כלי מגן וכיו"ב. סיגלית לנדאו תרמה לתערוכה שני צילומים ממיצג שעשתה על שפת ים המלח.

עוד מוצגים בתערוכה: נורית דוד (משפטים המתכנסים ויוצאים אל ומתוך מרכז בו קבוע צילום של אביה המנוח); אתי אברג'יל ( גוויל התלוי בין שמים לארץ כמגילה נוטפת דיו ודם); משה גרשוני (פסוקי תפילה ומופשטים החוזרים על עצמם בארבעה פורמטים שווים בגודלם); בני אפרת, שמציג מסע נדודים של בעלי חיים הנושאים על גבם מקלטי טלוויזיה; ז'אק ז'אנו מציג קברי צדיקים, בתים בתנועה, ודיוקן עצמי מברזל שנשען על פסוקים תנ"כיים. גם כאן מתקיימת זיקה למורשת היהודית, לריטואל המתקיים בתפילה וביצירה יהודית, לצעדים שמתקדמים ושבים לאחור - ממש כמו בציוריו של משה קופפרמן.

התערוכה היפה והחכמה תינעל בתאריך 23.3.