לקראת יום השואה הבינלאומי, שמצוין היום (רביעי, 27.1), הכריז מכון "משואה" על תחרות סרטים קצרים, פרי יצירתם של סטודנטים מבתי ספר לקולנוע, יוצרים צעירים בתחום, ותלמידי תיכון. בפרס "עידוד היצירה", שהוענק לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר שהוגש לתחרות, זכה סרטו של גומא רביד (מקיבוץ גליל ים) - "חתיכת לחם", בו מככב השחקן מוחמד בכרי.

בסרט הקצר, המבוסס על סיפור שכתב יהושע סטניסלב ויגודסקי (סופר יהודי-פולני ניצול המחנות אושוויץ, דכאו ואוראינבורג) נראה הגיבור (בכרי) ישוב מול חתיכת לחם אחרונה שנותרה לו, ומתעקש שלא לאוכלה. מחוץ לחדר, ברחובות הגטו, נשמעים צעדיהם של אנשי הגסטפו וקריאות לעזרה של ילד צעיר המבקש לחם כדי לשרוד.

השופטים, שבחרו בסרט של גומא כראוי לקבל את הפרס הראשון בתחרות, ציינו בין השאר כי בחירת השחקן הראשי לתפקיד, מוחמד בכרי, מרתקת. "מדובר בסרט אמנותי ויפה, שמעביר את תחושת המצוקה והעצב ונוגע בלב הצופה", כתבו השופטים, בראשם עמד דוד פישר, לשעבר ראש "הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה". עוד ציינו השופטים כי מוחמד בכרי, ש"שרף את המסך" בנוכחותו, הביא ליצירתו של רביד דיאלקטיקה מעוררת מחשבה.

"חתיכת לחם". סצנה מהסרט (צילום: מיה וגורי לב ארי)

"החלטתי לבחור בשחקן ערבי עם עמדה פוליטית כמו של בכרי לא מתוך פרובוקציה לשמה", אומר גומא רביד. "גם בכרי היה מודע לבעייתיות שיכולה להשתמע מליהוק כזה. אני חושב שהרגישות המתחייבת מעם שעבר שואה, בהתייחסו לעם אחר, צריכה להיות רבה מזו שאנחנו מפגינים. חשוב שלא נאבד את הרגישות הזו, עליה מדבר מוחמד בכרי. אני רוצה להודות למכון משואה על הבחירה". בתוך כך מציין רביד הצעיר, בוגר לימודי קולנוע באוניברסיטת תל-אביב, כי הבחירה בשחקן הראשי נעשתה גם "בשל הכישרון הגדול שלו, ובשל כך שלא רואים אותו מספיק בקולנוע הישראלי".

בראיון שנתן ל-"ynet", ערב הזכייה בפרס, אמר רביד כי גם בכרי הודה ש"יש לו חשבון" עם האנשים שחוללו את השואה, וכי הוא חש רגישות וכאב לגבי הנושא, שיכול ליצור מכנה משותף בין השואה לאסון הפלסטיני.

איה בן נפתלי, מנכ"לית מכון משואה, על הסרט הזוכה: "בחירת השחקן הישראלי-ערבי מוחמד בכרי מרמזת על הקשר שבין הממד הפרטיקולרי הלאומי של זיכרון השואה, לבין הממד המוסרי-אוניברסלי של משמעות השואה. היצירה נבחרה כסרט הדרמטי הקצר הטוב ביותר בשל האיכות, הסיפור, המשחק והצילום (שנעשה על-ידי נדב בן סימון, בן קיבוץ ניר-אליהו - ק"ע). אנחנו חיים היום בצומת היסטורי, שבו מצד אחד אנו אוחזים בידיהם של הניצולים ומנגד מתבוננים אל העתיד ומחפשים דרכים חדשות, באמצעותן ניתן יהיה להתייחס לזיכרון השואה בתפישות ובדרכי ייצוג ההולמות את ראשית המאה ה-21. יצירות אמנות של יוצרים צעירים נועדו לתת קול לסיפורי הניצולים גם כשאלה לא יהיו עוד אתנו, ולהקנות לזיכרון השואה משמעות רלוונטית - אישית, תרבותית ואינטלקטואלית".