היום (שלישי) בצהרים התבשר הצלם פטר מירום (90) מקיבוץ חולתה על זכייתו בפרס ישראל לצילום שיוענק לו ביום העצמאות. שר החינוך גדעון סער הודיע למירום הנרגש על הזכייה, תוך שציין את תרומתו הרבה לצילום הישראלי של מי שנחשב לאוצר הצילום הראשון בישראל.

בעיתוי יוצא דופן מוצגת בימים אלה, במוזיאון "בית אורי ורמי" באשדות יעקב מאוחד, תערוכת מחווה למירום בשם "שירת האגם", בה מציגים אמנים שונים עבודות המושפעות מתצלומיו של הצלם הקשיש. רותי שדמון, מנהלת המוזיאון, אומרת שהפרס מגיע לאדם הנכון בזמן הנכון ואין ראוי ממנו לקבל פרס ישראל. "התקשרתי לאיש הנדיר הזה", היא אומרת, "וברכתי אותו על הפרס - שהוא כבוד לכולנו כתושבי העמקים וכחברי קיבוץ העוסקים באמנות לצד בניית הארץ".

גיא רז, צלם ואוצר התערוכה, היה מהממליצים על מירום לפרס. "בוקי בועז, שרכש מפטר את הזכויות על צילומיו, יזם את הפנייה ואני הצטרפתי לכך בשמחה. פטר מירום היה אוצר הצילום הראשון בישראל, ועסק בכך מאז קום המדינה ועד לשנות השבעים. מדי שנה הוציא שנתון צילום של מיטב צלמי הארץ הזו. מחוץ לכך הוציא את צילומי אגם החולה בעת ייבושו, בספר שנקרא 'שירת האגם הגווע'. הספר מכר כ-30 אלף עותקים - שיא שלא נשבר מאז ועד היום לגבי ספר המבוסס על צילום בלבד. בנוסף הוציא לאור כשלושים ספרי צילום נוספים שיחד הגיעו למכירות של 200 אלף עותקים. כמעט בכל בית בישראל של אותה תקופה היה ספר של מירום. בשנות השבעים הוא 'נעלם' מנוף הצילום הישראלי, נחשב לצלם נוסטלגי, אבל באמצע שנות האלפיים החלו אמנים להתייחס אליו ואל יצירתו. גל ויינשטיין הציג תערוכה שהתייחסה לעבודות האגם הגווע, זיוה ילין (בארי) יצרה תרוכה בעקבות צילומי הבובה זיוה, ואמון יריב מגלריה גורדון התייחס אליו כסוג של אייקון תרבותי. התערוכה שיזמה שדמון נוצרה במקביל להמלצה שלנו למתן הפרס למירום. אם ניתן להתייחס למשפחת צילום שפועלת בארץ, הרי שסוסקין הוא הסבא ומירום הוא האבא".

פטר מירום נוהג לנוח בין שתיים לארבע אחר הצהריים. השיחה שקיבל בשעה שלוש וחצי הכעיסה אותו לא מעט. הוא סבר שרוצים למכור לו משהו, ולכן טרק את הטלפון. המזכירה ממשרד החינוך התקשרה בשנית והודיעה לו ששר החינוך מבקש לדבר איתו. אז הבין שמדובר בפרס ישראל לצילום. "זהו כבוד גדול עבורי, לקבל פרס כזה בגיל תשעים ולאחר שלושים שנה שכבר איני מצלם. אמנם יכולתי לקבל את פרס ישראל כבר לפני שנים רבות, אבל מעולם לא שאפתי לכך או התעסקתי בזה. התענוג שלי היה בכך שצילמתי והצלחתי להגיע לכל כך הבה אנשים שאהבו את הספרים ובמיוחד את צילומי אגם החולה הגווע שנראה כמופשט. עד היום אני רואה אנשים שרואים את הספר ומתרגשים, ואז אני יודע שהיה שכר לעמלי. הם היו טובים לפני חמישים שנה והם יהיו טובים עוד 100 שנה".

אולי הפרס ישכנע אותך לחזור לצלם?
פטר מירום: "אין סכנה כזו... עין אחת שלי לא רואה, היד רועדת, וגיל תשעים לא מתאים לצלם מקצועי".

בקיבוץ כבר בירכו אותך?
"עדין לא יודעים, רק לפני שעה קיבלתי את ההודעה, ואני עדיין המום. אבל אני בטוח שכולם ישמחו בשמחתי".