יש לילות, בשעות הקטנות שאחרי השעות הגדולות, שהוא קופץ לטבילה בנחל. זה קורה כשהוא חוזר עם אנרגיות מטורפות במיוחד, אחרי סט מוצלח שניגן במסיבה במרכז. זה כמו שלצוללן אסור לעלות בבת אחת מהשקט במצולות אל פני המים, רק הפוך. ככה די־ג'יי חייב רגע להוריד טוּרים לפני שהוא חוזר לבית שמזמן ישן עמוק.

הוא עוצר את הרכב אחרי שעתיים נהיגה, זורק על הסלע את הבגדים, ונותן למי הירדן שזורם בקיבוץ לעשות בו פלאים - לשטוף את הבסים שדופקים בראש, את מראות המוני האנשים שרקדו על הרחבה מולו, את הלחץ של להיות טוב, של להיות מעולה, של לייצר שוב ושוב את הקסם הבלתי נדלה.

שקט ילדים, כאן מתחתנים. אריאלה ואילן הניג עושים קלוז'ר ליחסים | צילום: אייל ארצי


אילן הניג הוא מהשמות המוּכרים בענף החתונות ובסצנת המסיבות. די־ג'יי משופשף, עם קהל נאמן שמחובר לקו הייחודי שלו, והולך אחריו בעיניים פקוחות, באוזניים כרויות וברגליים רצוצות. שנים רבות היה מזוהה עם אחת מחברות שירותי המוזיקה החזקות בארץ. אחר כך פרש לדרך עצמאית, והיה מבעלי Fatcat music. הוא על העמדה מגיל 22, עובד קשה כל השנים, לא מפסיק לחפש, לנבור, להתחדש ולחקור. מְתחזק מאגר ידע מוזיקלי עצום ועמוד שדרה יציב שלא נותן לו להתכופף לאירועים שהוא לא מתחבר אליהם. למזלו היומן שלו מלא, ומאפשר לו לבחור את החתונות ואת ההפקות בפינצטה.

הוא ניגן בחתונות של שירי מימון, עדי הימלבלוי, חיים צינוביץ' ועוד שמות מוכרים שהתעקשו לשים בידיו את המושכות לפסקול שלהם. "על דבר אחד חשוב מעולם לא התפשרתי", הוא מבהיר, "וזה האנשים שאני מנגן אצלם. רובם אפילו הופכים לחברים עבורי. הכיף של לבוא ולנגן בחתונות אצל אנשים שאני כבר בשלב הזה קשור אליהם רגשית, מגביר את המוטיבציה וגם מוסיף להנאה שלי. ככה, ורק ככה, זה יכול וצריך להתקיים".


לפני שנה וחצי הטיל פצצה לביצה המקומית, ויש כמה שעדיין פעורי פה מהמהלך. הוא ארז את חייו האורבניים במרכז המדושן לתוך ארגזים, עטף היטב את הוויסקי האהוב עליו כיאה לבריטי מלידה, קיפל את אוסף כובעי הקסקט, אסף בחרדת קודש את אוסף הגיטרות, ובעיקר את הילדים ואת זוגתו אריאלה - אז עדיין לא אשתו - ונחת היישר לביתם החדש בכפר בלום.


מה לך ולקיבוץ?
"התאהבתי באריאלה. הקיבוצניקית הראשונה שיצאתי איתה בחיים. האישה היחידה שהתחלתי איתה אי־פעם. אהבה ממבט ראשון".


נו, באמת.
"הכל אמת. זה קרה בדיזנגוף, לפני קצת פחות מ־15 שנה. עברנו זה מול זו, המבטים שלנו הצטלבו, והלב החסיר פעימה. המשכתי עוד כמה צעדים, ואמרתי לעצמי שאני מסתובב לאחור. אם גם היא מסתובבת - אני הולך על זה. כמו בסרטים. הייתי גרוש ואבא לילדה, אחרי תקופה של מיליון דייטים. והיא הסתובבה והסתכלה עליי. אמרתי לה שאני לא יודע מה היה פה עכשיו, ושאלתי אם יש לה חצי שעה לשתות איתי קפה כדי לברר את זה. שנינו ביטלנו את הפגישות שהיינו בדרך אליהן. אחרי שלושה חודשים כבר היינו בדרך להריון".

די־ג'יי משופשף עם קהל נאמן. אילן על העמדה | צילום: שלומי פריאחרי שהשאירו לציניקנים אבק, והוכיחו שיש־גם־יש אהבה ממבט ראשון והיא פורחת, המשיכו אילן ואריאלה, בת כפר בלום שפרחה ממנו לפני שנים רבות, למשימת פרו ורבו. חתונה לא עמדה על הפרק, אבל אריאלה לקחה את האחד המיועד להכיר את המשפחה שלה ולנשום קצת את אוויר הגליל שבו גדלה. "התאהבתי בכל מה שראיתי, ואמרתי לה שיום אחד עוד נחזור לחיות פה". היא חייכה, חשבה שישכח מזה, וילדה את ג'וני (בן 13). קצת אחריו נולד מעיין (בן 11.5), ואז זואי (בת 7.5), שהצטרפו לאחותם הבכורה ליהי (17) בתו של אילן מנישואיו הראשונים.


"הבית שלנו מלא בחום ובאהבה. אני שם דגש גדול מאוד על זה ועל הקשר בין ארבעת האחים. לי לא היה את זה בבית, והיה לי קשה מאוד להיות אבא. עברתי תהליך עד שהגעתי למקום שלם עם עצמי".

והשאיפה לחיות בגליל העליון נשכחה?
"המשכתי לפנטז על זה לאורך השנים. אני בא ממשפחה ציונית מאוד. עלינו לארץ מאנגליה, והתיישבות היא ערך שגדלתי עליו. ואז צצה הזדמנות לקנות בית בכפר בלום, והלכנו על זה. בית ירושה ישן וקטן שהיה חורבה ושיפצנו אותו. המשפחה של אריאלה כאן, ואנחנו מאושרים".


עבודה יש בצפון?
"אריאלה עובדת בבית הספר התיכון שבו היא למדה, כאן בקיבוץ. אני מנגן בצפון במקומות מדהימים, בפסטיבלים, ובאירועי קונספט שאני יוזם - שלא מעט אנשים מגיעים אליהם במיוחד מהמרכז כי מכירים אותי. אני יוצר מוזיקה משלי, מנגן, ונמצא על הקו גם לחתונות במרכז כמובן".


מרגיש את השינוי דרך המוזיקה שלך?
"אני מקבל הרבה השראה ביצירה, וכשאני עולה לנגן יש לי אנרגיות מטורפות. במיוחד במקומות עוצרי הנשימה שיש כאן. כשאני מנגן בחוץ, באווירה של טבע ונופים ואנשים אחרים - אז גם המוזיקה שונה. הכל יותר לייט".


היה קשה לעשות את המעבר עם ילדים גדולים?
"בהתחלה היה להם קשה. הם הגיעו עם אופי עירוני רמת־שרוני, נלחמו על מקומם, וכיום הם מחוברים מאוד. לנו, כמבוגרים, הקושי גדול יותר, כי השארנו חברים שהם כמו משפחה, וקשה לתחזק את זה עם המרחק. צריך לצאת מאזור הנוחות שלנו, לעשות מאמץ וליצור מעגל חברתי חדש נוסף על זה הקיים. בגיל שלנו זה לא פשוט".


אבל האהבה ממבט ראשון מנצחת, לא?
"בטח. מבחינתנו היא רק הולכת וצומחת. זה חיבור מטורף שמתחזק. אנחנו מאוהבים קשות. כל הזמן יחד. בתקשורת מעולה. מדברים על הכל. אריאלה מדהימה. לפעמים אני לא מאמין שזה קורה לי".


מאמין או לא, אחרי שניגן באלפי חתונות של אחרים, דקה לפני אמצע החיים, החליט זוג היונים שאולי בעצם יהיה נחמד למסד את היחסים כדת משה וישראל. הוא הציע (כבר לפני כמה שנים), היא הסכימה (אבל הם היו עסוקים), וממש לאחרונה הם לבשו לבן וסגרו מעגל.


מה בוער?
"זה היה סוג של קלוז'ר ליחסים שלנו, אחרי המעבר לקיבוץ ואחרי שהשלמנו את החלום של בית. הילדים היו בשמיים. באופוריה. הם ניגנו ושרו את שיר הכניסה לחופה - לקחו משפט של ערן צור: 'יש לנו אהבה, היית מאמינה, אחרי כל המדבר הזה, איזו נחמה' - ועשו לו עיבוד. הקהל עף על זה. אחר כך המשכנו לפאב בקיבוץ".


מה עכשיו, ירח דבש מאוחר?
"לא. אנחנו חיים בירח דבש כאן. בקבוק יין ליד הנחל - המקום הכי טוב והכי יפה בעולם".