עד לפני שבוע הוא גר בחדרי ההלבשה שבאולם הקונצרטים של עין גב. כן־כן, חדרי המרתף האלו שבירכתי אולמות המופעים, איפה שבימים כסדרם האומנים מתלבשים, מתאפרים, ומעבירים את זמנם עד שהמסך יעלה. אבל כשמצוקת הדיור בקיבוץ מצריכה יצירתיות - מוצאים אותה, ומשכנים בחדרי האומנים דיירים זמניים.

נראה שרק מי שהאומנות זורמת לו בדם מסוגל לצלוח את החוויה ללא משקעים. "יש קטע למקום הזה", מחייך אבשלום אוחנה. "גרנו שם ארבעה חודשים. הרבה אומנים עברו בחדרים האלה. אפילו פרנק סינטרה. כבוד! וזה גם קו ראשון לכינרת. תקופה מיוחדת מאוד בשבילנו. זכינו. וגם נולד לנו שם ילד".

אבשלום אוחנה. מהאנשים האלה שבאים בטוב, שיש להם חיוך בתוך הקול | צילום: עמיר בוחניק

עכשיו הם כבר מתרווחים ומחלצים איברים בבית החדש בשכונת סוסיתא בקיבוץ, המיועדת לקליטת משפחות. הבנייה קלה, השמחה גדולה, ומה צריך יותר מזה? אוחנה, מוזיקאי ויוצר, נראה זורח. הוא מהאנשים האלה שבאים בטוב; שמדברים לאט; שמחייכים מהר; שיש להם חיוך בתוך הקול; שיש להם רגש בתוך הכל.

ימים של עשייה מואצת עוברים עליו. ממש לאחרונה שחרר סינגל שלישי שהתקבל גם הוא בהתלהבות בקרב האוזניים הסקרניות, אלו ששמעו את שני הראשונים שלו ופיתחו ציפיות גבוהות. הוא כותב, מלחין, שר ומנגן, והחומרים שלו מביאים - מעבר לקול טוב שמחליק בנעימוּת - ניחוח מפתיע ממקום אחר; רחוק וקרוב, מאמין ומתחבט, בצלילים ובמילים. "רוק אתני־עברי, שירי אהבה וגעגועים מהנשמה", הוא מנסה לדייק את ההגדרה. "אני יוצר מוזיקה אתנית שמושפעת מסגנון אפריקאי, עברי, יהודי, הודי. הרבה דברים שהם אני, והרבה רגש".

אבשלום (37), נולד וגדל בבית שאן, בן למשפחה מסורתית. יש לו שלוש אחיות בוגרות ואח צעיר ממנו. הוא נשוי לשירה, מטפלת בדיקור סיני, והם הורים לאסא (בן שלוש) ולכרמי־דוד (בן שלושה חודשים). עשור שלם מחייו העביר בירושלים, שהיתה מקור השראה עוצמתי לשיריו. הוא למד צילום, אומנות ומוזיקה במוסררה - בית הספר הרב־תחומי לאומנויות, הקים וניהל את "הבובה" - בר מוזיקה ותרבות - ונפרד ממנו כששירה כבשה את ליבו ("סגרתי כי הגיע הזמן; כי פניתי לאהבה").

אותה אהבה, שהתחילה במפגש במסיבת חוף במכמורת, הצליחה לטלטל, לבלבל, להרחיק, לקרב וחוזר חלילה. הקשר בין השניים נותק ונבדק עד שנדבק, וממש לא עשה לו הנחות. כי אהבה זו שפה קשה. כיאה לאומן כאוב, הייתה זו לפחות קרקע פורייה ליצירה ולחיבוטי נפש, ובלילות דומעים נכתבו רבים מהשירים.

בעצם "כיסופים", שיר הנושא של האלבום, הוא על שירה?
"כן. הוא מדבר על תקופה של בדידות עמוקה, כשלא היינו ביחד; על געגוע לאמת, לאהבה. זו תקופה שעברתי בה דברים חזקים, עם רגשות עזים. הייתי כותב בלילה לתוך הטלפון. מרגיש את המילים יוצאות ממני. השמעתי לשירה את השיר לא מזמן, ורק אז היא ידעה שזה שיר שנכתב בהשראתה, והיא התרגשה מאוד.

"אנשים ששומעים אותו כיום לוקחים אותו לאמת שלהם. אחד סיפר לי שחשב על בן משפחה שנהרג, אחרת אמרה שזה הזכיר לה את אמא שלה שנפטרה. זה מה ששיר צריך לעשות, לעורר הזדהות ולרפא איזה מכאוב".

עם שירה ואסא בעין גב. הקיבוץ עשה לנו משהו חזק | צילוםף עמיר בוחניק

אחרי כמה שנים הבינו שנועדו זה לזו וזו לזה, ושמו קץ לבדידות. באחד הימים הגיעו במקרה לעין גב כדי לתלות פליירים לאירוע מוזיקה, והתאהבו בקיבוץ. "זה עשה לנו משהו חזק, והחלטנו שאנחנו רוצים לגור פה. היינו ברשימת המתנה. בינתיים התחתנו, טסנו להודו, וחזרנו בחודש תשיעי, רגע לפני שאסא נולד".

מרגיש שמצאת את מקומך? בשיר "תשובה" אתה מדבר על ממדים שונים ועל רגליים שהולכות לכל הכיוונים.
"השיר נכתב בתקופה של חיפוש ושל רצון לעשות תשובה עם עצמי ועם בוראי. הוא מספר על דרך שעברתי, מהתחזקות בדת עד למקום של ויתור ושחרור, ברצון ובתקווה למצוא את האמת השלמה והנכונה עבורי כאדם מאמין".

איך מסתדר אדם מאמין בקיבוץ חילוני?
זו בכלל לא בעיה. יש פה הרבה אנשים שמאמינים, ויש בית כנסת. יש כאן חופש של אמונה. אני מרגיש שהקהילה דווקא מקבלת מאוד, כל עוד אתה אמיתי ובאהבה לאנשים. אני גם לא רוצה להגדיר את עצמי או להיראות כמישהו דתי. האמונה היא משהו פנימי לגמרי".

מתערבב בתרבות הקהילתית? עולה על הבמות בחגים?
"בטח. כל ימי הזיכרון. קבוע. מקבל טלפון לפני: 'תתכונן', ותמיד נענה בשמחה. רק פורים מחוץ לתחום. לא נותנים לי. בשביל זה יש את הלהקה של הקיבוץ", הוא צוחק. "אבל כולם באמת מפרגנים מאוד וגאים ביצירה שלי. אומנות תמיד הייתה בשבילי צורך קיומי. לרוב זה היה רק עבורי ובסביבתי הקרובה. בשנתיים האחרונות זה התגבר, והרגשתי שזה חייב לצאת החוצה".

אז הוא חבר למפיק המוזיקלי אלון אוחנה, "אומן ויוצר בפני עצמו, שהפיק את דקלה, את רונית שחר ועוד רבים. יש בינינו חיבור מעולה, ולגמרי במקרה יש לנו אותו שם משפחה". בשלב זה הקלטות האלבום מתנהלות במקביל לעבודה. ויש לו שתיים. אחת כמורה לצילום סטילס וקולנוע לכיתות ז-ח מטעם קרן קרב של משרד החינוך, והשנייה במשרד הביטחון כמטפל בנכה צה"ל. "אני מאוד מחובר אליו, כבר כמה שנים, ואוהב להיות איתו. זו עבודה שיש בה חסד, וזה עושה לי טוב".

את אלבום הבכורה שבדרך מתכוון אוחנה להוציא בעזרת פרויקט מימון המונים בהדסטארט, הצפוי לעלות לאוויר בעוד כשבועיים. הוא מקווה לקבל תמיכה ואהבה ולהצליח לגייס את הסכום הנדרש.

וכשזה יקרה, הוא מייחל לכך שהשירים יושמעו, יהדהדו ויעשו את מה שהם אמורים לעשות: "לגעת באנשים, כי זה ייעודם, ושימצאו בהם נחמה".

ומתחת לשפם ולרעמת התלתלים, בלי שאף אחד שומע, הוא בטוח לוחש שהלוואי ובפורים הקרוב, אם המזל הטוב יקדים, ירשו לו החבר'ה של עין גב לעלות על הבמה במגרש של הגדולים.

לשמיעת הסינגלים חפשו ביוטיוב: אבשלום אוחנה - "כיסופים", "בטן", "תשובה"