חודש של חגיגות עובר על ONNANOKO, מותג האופנה היחיד שהעובדות שלו אוכלות בכל יום בחדר אוכל ענק מול חלון לים. הוא נולד וצומח במעגן מיכאל, סופג אותנטיות של קיבוץ שיתופי, ומקבץ אליו עדת מעריצות מתחדשת. ממש עכשיו, בפברואר, סגר המותג עם השם המוזר אונ’נאנוקו - שזה "בנות" ביפנית - חמש שנים לקיומו, ושתי האימהות היפות והקוּליות שלו החליטו שהשנה צריך לחגוג בגדול, "חמסה־חמסה, נגד עין הרע". הן עיצבו והשיקו קולקציית קפסולה בשם Happy 5 עם חמישה דגמים הנושאים - איך לא - את הספרה 5 או את ה־happy, ומראים שאפשר להיות שמחות מאוד בשחור ובלבן. ככה בפשטות, נקי ויפה, בלי קונפטי של צבע לשמיים ובלי הפרעות קצב לעיניים.

אילה עשהאל (יושבת) ונועה שדה. ניצת רומן מקצועי שחיבר אותן כמו אוברול מנצח | צילום: מיכאל טופיול

המעצבות והבעלים שמאחורי המותג הן אילה עשהאל (38), קיבוצניקית מאז ומעולם, נשואה ואמא לארבעה - יונתן (12), איתמר (10), גלי (6) ואנה (שנתיים); ונועה שדה (40), נשואה ואמא לשניים - מעין (7) ועלמה (4) - "מקיבוץ גבעתיים במקור, וכיום אנחנו במושב אביאל, רבע שעה ממעגן מיכאל". הן בוגרות לימודים וקורסים מקצועיים בשנקר; שתיהן הספיקו, בנפרד, לפתוח ולפתח עסק עצמאי, והכירו באופן שטחי כקולגות. נועה התמקדה במכנסיים, אילה בעיקר בחולצות, והחיים זרמו במקביל עד שניצת הרומן המקצועי שחיבר אותן כמו אוברול מנצח. "ראיתי שנועה עברה לאזור", משחזרת אילה, "נפגשנו במכירה, והצעתי לה לעשות איתי מכירה משותפת בקיבוץ. היא ענתה בחיוב והיה קליק. התאהבות הדדית".

"התחלנו להתגלגל יחד במכירות", ממשיכה נועה. "היה חיבור חזק בשפה העיצובית שלנו, והיו בטוחים שאנחנו מותג אחד. לא היה צורך לעבוד על הקשר. בפברואר 2014 איחדנו כוחות ויצאנו לדרך".

צוות שנבחר בפינצטה

הואיל ומעגן מיכאל הוא קיבוץ שיתופי, העסק הוגדר כיזמוּת, ונחתם חוזה שותפות בין נועה והקיבוץ. הן התחילו בקטן, בכוך צנוע במתפרה של מעגן מיכאל. רוב הלקוחות היו בנות המקום שזיהו שמשהו רענן מתרחש שם בפינת המתפרה המיתולוגית.

משהו רענן מתרחש. צילום: מיכאל טופיול

לאט־לאט גברה תנועת הנשים שאהבו והתייצבו. העסק גדל, ההפריה ההדדית עשתה טוב, וכשנהיה צפוף עברו נועה ואילה למבנה מרֻווח בכניסה לקיבוץ. כיום הן פועלות בסטודיו שהפך לפינה קסומה המצליחה למשוך אליה גם תל־אביביות. צוות העובדות שנבחר בפינצטה הוא משפחה לכל דבר. נוסף על כך נמכר המותג ב־15 חנויות ברחבי הארץ וכן באתר האונליין.

איך אתן מחלקות ביניכן את העיצוב? כל אחת והדגמים שלה?

נועה: "העיצוב הוא 50־50, מההתחלה ועד היום. זה בליבנו וגם בחוזה. על כל דגם אנחנו יושבות וחושבות יחד. סיעור מוחות על כל דבר. זה תהליך מְפתח ופותח ראש. זו זוגיות לכל דבר, וצריך גם לוותר. יש תקופות של אש, יש התרגשויות, יש הכול. ואנחנו גם אבא ואמא לכל דבר לעובדות שלנו".

איך הקיבוצניקיות מתלבשות?

נועה: "אילה הקיבוצניקית היא המפונפנת מבין שתינו. בפעם הראשונה שבאתי למכירה בקיבוץ התנפצה התדמית לרסיסים. כולן חתיכות ויפות ומתלבשות. חשבתי שאגיע לקיבוץ של פעם, וזו הייתה הפתעה לטובה".

אז המושג בגדי בוקר ובגדי ערב נכחד מהעולם?

אילה: "הזיכרון עוד קיים. בכל זאת גדלתי על הלבוש האחיד. בגדי שישי לובשים ביום שישי, וכמה פעמים בשנה חילקו לכולם".

נועה: "לחלק מהלקוחות שאני מכירה פה בקיבוץ יש עדיין המונח הזה בגדי ערב. לי בתור עירונית היו רק בגדי בילוי".

איך אתן מגדירות את סגנון הבגדים של אונ’נאנוקו?

אילה: "קז'ואל אורבני מונוכרומטי ברובו".

אפשר תרגום למאותגרים?

נועה: "מצד אחד מוקפד, מצד שני זרוק ומחוספס".

אילה: "תמיד אהבתי את הנקי והגזור".

נועה: "אצלי הכל היה קרוע ומשופשף. הגענו לאיזון, וזה מה שמצליח לגעת בהרבה קהלים".

מי הלקוחות שלכן?

אילה: "מגוונות מאוד. בעיקר נשים שאוהבות להתלבש יפה אבל פשוט. יש בנות 20 ויש בנות 80".

נועה: "וגם סבתא שלי, בת 91. לקוחה נאמנה. בהתחלה הייתי מביאה לה הביתה, אבל היא מתעקשת להגיע למכירה, ולא כדי לשים בארון מהנחמדוּת לנכדה. מלבדה יש לנו המון בנות 70 פלוס ובעיקר 40-30.

מה אתן לובשות?

נועה: "רק בגדים שלנו. כולל התחתונים. בהתאם לצורך שלנו אנחנו מעצבות עוד".

אילה: "אנחנו קודם כל הלקוחות של עצמנו. זה צריך להיות משהו שאנחנו נרצה ללבוש".

העיצוב זורם בדם

הקולקציה שלהן מיוצרת כולה בישראל. את העיצוב הן עושות תמיד בסטודיו, משאירות דלת פתוחה לכיוון החנות, שומרות על קשר אוזן כדי לשאוב השראה מהמפגשים עם הלקוחות. גם כשהן בעיצומו של ויכוח גורלי על צבע הרוכסן שיהיה בטי־שירט. "כיום יש לנו מישהי שהיא הפנים של הסטודיו", אומרת נועה. "מה שאנחנו הכי אוהבות לעשות זה לעצב. העיצוב הוא בדמנו, ואנחנו נלחמות עליו. זה הבסיס לכל דבר. קודש".

קודש זה ארוחת צהריים בחדר אוכל הכי נחשק בארץ.

אילה: "האמת היא שזה נכון. אנחנו עולות כל יום לחדר האוכל, ובטח נראות כמו איזו כת, לבושות במדי אונ’נאנוקו. ועם הזמן אנחנו גם הולכות ומתרבות. נראה לי שקשה לפספס אותנו".

מה מדרבן אותך לגדול ולהצליח כשאת חיה בקיבוץ שיתופי ולא מתוגמלת מזה?

"הדרייב הפנימי; המון אש באופי שלי. אני רוצה כאן ועכשיו, ואין לי דחיית סיפוקים. כמובן שזה לצד אהבה גדולה לאסתטיקה ולעיצוב. הרצון שלי להצליח לא קשור לתגמול. לראות את העסק צומח, מצליח, ובית לעובדות וללקוחות - זה סיפוק אדיר בשבילי".

איפה תהיו ביום הולדת 10?

נועה: "פיזית נהיה פה, עם איזה בית קפה, בית שלם לעיצוב, ואנחנו לא חושפות הכול".

אילה: "חושבות להגדיל ולהתרחב. אנחנו אוהבות חיבורים ושיתופי פעולה, מאמינות בחוויות ולא רק בבגדים. גם כיום מקבלים פה כל אחת בכוס קפה. יש עוד לאן להתפתח, זה מתבקש. אונ’נאנוקו כדרך חיים".