בתחילת החודש נפתחה בבית אבי חי שבירושלים תערוכת הצילומים "שומר לילה" של הצלם ג'ואל קנטור.

"להרגיש בבית מהרגע הראשון". קנטור, צילום: פרטי

זוהי חשיפה ראשונה לזיכרונותיו מקיבוץ כפר מנחם של לפני כמה עשורים, שם התגורר אחרי שעלה ארצה בשנות השבעים. התצלומים הרגישים מעניקים הצצה מעניינת לחיי היום־יום בקיבוץ של פעם, בימים שבהם היו החיים הקיבוציים בשיאם. האנשים, הנופים ואורח החיים מוצגים דרך עיני הזר הטרי שאך הצטרף, ועדיין מתבונן מבחוץ.

"הגעתי הנה לראשונה בתור סטודנט קנדי, אחרי טיול באירופה. כיוון שלא הכרתי אף אחד, הלכתי לישון בחוף מול מלון דן בתל אביב", הוא נזכר.

"התעוררתי אל חום בלתי נסבל, וגיליתי שהחוף הומה ממשפחות וממתרחצים. זה היה יום הצנחן, שנה לאחר מלחמת ששת הימים. על פיסת נייר שנתן לי אחד הדודים טרם צאתי היה רשום 'קיבוץ כפר מנחם'.

"הגעתי לשם ופגשתי אנשים אוהבים מאוד. הם נתנו לי להרגיש בבית מהרגע הראשון. תחושת החופש חלחלה לתוכי, והאווירה של דשא, עצים ואנשים טובים הקסימה אותי".

אחרי שנים על קו קנדה־ישראל הוא מצא את מקומו בקיבוץ, וב־1976 עלה ארצה עם אשתו ושני ילדיו. "עבדתי בלולים ובשלחין, ובסוף הייתי חצרן הקיבוץ", הוא אומר.

היית כבר עם תואר שני במשפטים מחו"ל, אז איך נדבק בך חיידק היצירה?

"עבדתי בעבודה פיזית בחצר, בשדה ובלול, ונדמה שזה פתח אצלי את הדחף ליצירתיות ולגילוי דברים שלא ידעתי על קיומם בי. בעזרת חבר התקרבתי לצילום, ובגלל הפתיחות של מרכז המשק דאז, יוסל'ה יודוביץ ז"ל, קיבלתי אישור ללמוד צילום במכללת הדסה בירושלים ולהמשיך בעיסוק הזה במסגרת שני ימי אומנות בשבוע".

קנטור, קטוע יד ימין בעקבות תאונת סקי מים בגיל 12, פיתח מיומנות צילום מיוחדת במינה כדי להתמודד עם המגבלה, הגם שזו מעולם לא עמדה בדרכו בקריירת הצילום הענפה ועטורת הפרסים שלו.

צילום: מתוך התערוכה

הוא הצטרף לתקופה מסוימת ללשכת העיתונות הממשלתית, ליווה את כל המהלכים הפוליטיים הגדולים של שנות השמונים - מפינוי ימית ועד הפעילות בשטחים ובלבנון - ועלה לכותרות בעת ההיא הודות לתצלומים שתיעדו לראשונה את היחס של חיילי צה"ל לפלסטינים בשטחים.

במרוצת השנים שימש קנטור מורה לצילום במוסדות נחשבים, כגון בצלאל, ויצ"ו חיפה ומוסררה, ותערוכות מעבודותיו הוצגו בפלטפורמות שונות בארץ ובעולם.

בתערוכה "שומר לילה", חוזר קנטור אל העשור שבו הגיע כמתנדב לכפר מנחם, מקיבוצי השומר הצעיר, בסדרת תצלומים החושפים מבט אינטימי אל החברה השיתופית טרם שינתה זו את פניה.

הוא מציג בה את חיי היום־יום בקיבוץ: את חדר האוכל, חדרי הילדים, המשק, הדשא, דגם "חומה ומגדל", חגים וימים טובים, הנופים בשפלת יהודה העוטפים את הקיבוץ, ואת הפרט הבודד המבקש מקום בתוך הקבוצה.

מדוע החלטת לחזור ארבעים שנה אחורה?

"ההחלטה להציג תצלומים מהקיבוץ, מתקופה רחוקה, נבעה מההרגשה שטרם עיבדתי עד הסוף את מאגר הדימויים שיש לי מהתקופה הזאת. השתמשתי בתצלומים מהקיבוץ בתערוכות ובספרים קודמים, אבל מבחינתי לא מיציתי את הנושא. התערוכה הנוכחית נוגעת בעוד כמה היבטים, ועוזרת לי להגיע לאוסף אישי שמסכם את החוויה תוך כדי התבוננות מפרספקטיבה שלמה יותר.

"צילומי נוף, חקלאות ואווירה כפרית בשחור־לבן מעבירים לצופה תחושה רומנטית ונוסטלגית. קל לראות את הקיבוץ כמקום כזה ממרחק הזמן, אבל כמו בכל מקום, היו רגעים של אושר וגם רגעים של קושי.

"עיבוד התצלומים, בייחוד למטרה של ספר שעליו אני עמל בימים אלו, דוחף אותי לבחור בין תצלומים דומים ולהחליט במדויק מהי האמירה שלי. זהו אתגר מרתק, וזה נכון בנוגע לכל תצלום בתערוכה".

האם הצלחת לשלב אמירה אישית, או שרק התבוננת ותיעדת מהצד?

"בימים אלו, שבהם אמת וזיוף דרים בכפיפה אחת בכל מקום, אני מאמין שהאמירות בעבודות שלי, לטוב ולרע, באו ממקום מוגן, פנימי ואמיתי".

אוצר: עמיחי חסון. פרטים על שעות הפתיחה וכרטיסים - באתר האינטרנט של בית אבי חי