שנת ה־80 של נווה איתן היתה רצופה בהרבה מחשבה ועשייה. בקיבוץ רצו להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר, שייגע בכמה שיותר חברים - ולא פחות מזה, גם ירגש - וכך התגבשה ההחלטה: חוגגים את העבר ואת ההווה ביחד.

הרעיון הקטן הלך וגדל. התערוכה בנווה איתן, צילום: אורן יעקובוביץ

אז אחרי שחדר האוכל קושט בתצלומי שחור־לבן מהימים שאפילו לא חלמו עדיין על מזגן, לצד תצלומים מהעידן הסלולרי, הוחלט שם לקחת את המפגש בין התקופות לשלב מתקדם יותר.

לשם כך הוקמה גלריה חדשה, שנועדה לתת ביטוי ליכולת האומנותית של החברים והבנים, ולו על קצה המזלג, וכמובן - לספר את סיפורו של הקיבוץ שעבר תלאות רבות.

בן מאיר אל־ים, חבר קיבוץ העובד בענף המדגה, הוביל את הקמת התערוכה "גבורות - 80 שנה של מלאכת יד". השם "גבורות" הוא כינוי לגיל 80, והכוונה ב"מלאכת יד" היא הן לאומנות עצמה והן לעבודה בענפי הקיבוץ השונים, שמלאכת היד תופסת בהם מקום משמעותי.

הציור הישן ביותר המוצג בגלריה הוא רישום של ברטה לויכטר משנת 1938. הציור החדש ביותר הוא החתול של נוגה מאיר צ'יזיק מ־2018. זוהי סגירת מעגל של שמונה עשורים.

"כבר בשלב ההתחלתי של תכנון אירועי חג ה־80 לקיבוץ הציגה רכזת התרבות שלל רעיונות והצעות לפעילויות לכבוד האירוע. אחד הסעיפים היה תערוכה של אומנים נווה־איתנים.

"מייד החלטתי שזה הכיוון שאני רוצה לקבל עליי ולהוביל. כאשר עשינו רשימה ראשונית, הבנו שישנם אומנים רבים, מקצועיים וחובבנים כאחד, והפוטנציאל הוא עצום", אמר אל־ים, מנהל התערוכה.

השלב הבא היה למצוא מקום ראוי להציג בו את עבודות האומנות. הוחלט להשמיש את אחד ממבני גני הילדים הישנים. במקביל לשיפוץ המקום החל תהליך איסוף העבודות.

התגובות היו נהדרות, אם מצד חברי הקיבוץ, שהורידו תמונות מקירות בתיהם לטובת התערוכה, ואם מצד אמנים ובני משפחותיהם, שהביאו עבודות ויצירות מכל הארץ והגדילו את רשימת היוצרים ה"נווה איתנים".

"במהרה הבנו כי הרעיון הקטן הולך וגדל", הוסיף אל־ים. "בעקבות הצורך לאפסן את היצירות בבטחה ולתת מענה לעבודות נוספות, התחלנו להשקיע מאמצים רבים בתכנון ובהרחבה של הפרויקט. גם החצר הורחבה ועוצבה במטרה להקים גן פסלים משולב עם עמדת קפה ופינות ישיבה".

בתום שלב האוצרוּת נאספה כמות אדירה של מוצגים, וזו בהחלט הפתיעה את העוסקים במלאכה. "כיוון שרקע באומנות ובתכנון אין לי, גייסתי לעזרתי את איתי, בן משק שחזר לאחרונה לקיבוץ, והוא בעל רקע בתחום. יחד עברנו על היצירות ותכננו את הקומפוזיציה הכללית של חללי התצוגה.

"הדגש היה על כמה שיותר עבודות. החלטנו שאין אומנים שווים יותר או שווים פחות. ההעדפה היתה לנופים ולנושאים שנוגעים לקיבוץ, לחי ולצומח, וכמובן עשינו זאת מתוך הקשבה רבה לבקשות האישיות של האומנים. לבסוף קיבלה הגלריה את אופייה המיוחד, ויכולנו להכריז בשמחה על פתיחתה לציבור", סיכם.

אירוע הפתיחה היה מרגש ומוצלח מאוד, והשתתפו בו חברי הקיבוץ, מבקרים מבחוץ וכמובן אומנים מציגים ומשפחותיהם. המקום הפך במהרה למקום מפגש חברתי קבוע לחברי הקיבוץ ולאורחים. לאחר חגיגות ה־80 תהפוך הגלריה למועדון לחבר, אך תשמור על אופייה האומנותי, והכוונה היא שבעתיד תוצגנה תערוכות נוספות.