"אנשי האתמול: הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ומפ"ם, 1977-1956" זה שם ספרו החדש של ד"ר טל אלמליח, בן קיבוץ שניר וחבר אילון, שחוקר את תולדות השמאל הישראלי וחידושו ואת רעיון הקיבוץ מתוך הבנה היסטורית של תהליכי השינוי שעברו עליו.

"השורש למשבר - דווקא בתקופה של הצלחה". חלוצי השומר הצעיר, צילום: ארכיון יד יערי

הספר מתבסס אמנם על אינספור מובאות וציטוטים כיאה למחקר מקיף ופורץ דרך, אבל מצליח להישאר קריא ובהיר לעיניו של מי שלא מגיע מעולם האקדמיה ומתקשה לצלוח מושגים מקצועיים בתחום החקר האקדמי וההיסטורי.

אלמליח, 41, שימש כראש שלוחת אדמית של המכינה הקדם צבאית על שם יצחק רבין. הוא מכהן היום כמנהל חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר, מלמד באוניברסיטת חיפה, עמית מחקר במרכז לחקר ישראל של מכון בן גוריון לחקר הציונות (שגם הוציא את הספר יחד עם האוניברסיטה הפתוחה) ובעבר ייסד את ה"חלוץ" - תנועת הבוגרים של שנות השירות והמכינות הקדם צבאיות.

בספרו "אנשי האתמול" ביקש אלמליח להבין ולהסביר מדוע נחלש ואבד כוחם הפוליטי של שניים מהגופים המרכזיים בתנועת העבודה הישראלית: הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ומפ"ם.

לאורך 309 עמודים הוא מספר על שהתחולל בתוככי התנועה שהיתה חלק מההגמוניה הישראלית מאז ייסודה ובמשך עשרות שנים, הלוא היא הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ומפ"ם. אלו, לטענת החוקר, התבלטו דווקא בליכודן החברתי, בקולקטיביזם הרעיוני שלהן, בכושר פעולתן הגבוה ובכפיפותן המוחלטת כמעט למרוּת מנהיגיהן מאיר יערי ויעקב חזן.

ולמרות כך ועל אף שגשוגם של הקיבוצים בשנות השישים מבחינה כלכלית, והיותה של מפ"ם רוב הזמן חברה בממשלה, התאפיינו שנות השבעים בקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ומפ"ם בעמידה על סף התפוררות חברתית ורעיונית.

"כל הספר מחדש". אלמליח, צילום: פרטי

הספר משלב כלכלה, פוליטיקה ותרבות, ובאמצעות ראייה רב-תחומית מבקש להסביר את הסתירה בין ההתבססות הכלכלית וההתרחבות החברתית של הקיבוצים ומפ"ם בשנות השישים והשבעים מצד אחד, ובין השקיעה הרעיונית והפוליטית שלהם בתקופה זו מנגד.

מכאן, לדברי אלמליח, נגזרת ההתמקדות בפעילותם התרבותית הממוסדת של הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ומפ"ם. פעילות ששיקפה את הסתירה הזאת, אך בה בעת העמיקה אותה והאיצה את היחלשות האכסניה שבה התנהלו.

דרך בחינת שקיעתם של הקיבוץ הארצי ומפ"ם ניתן ללמוד על התרחשויות דומות בחלקיה האחרים של תנועת העבודה הישראלית, ולא זו בלבד; ההסבר לשקיעתם מאפשר לנו להבין הבנה מעמיקה ויסודית את תהליכי השינוי שהתחוללו בחברה הישראלית לאורך שנים אך נחשפו לעין כול רק ב-1977, בשנת המהפך הפוליטי שהביא את ההגמוניה של השמאל בישראל לקִצהּ והעביר אותה לימין.

כבר היו מחקרים קודמים על עלייתה ושקיעתה של התנועה הקיבוצית בכלל והקיבוץ הארצי-השומר הצעיר בפרט. במה שונה המחקר שלך?

"חקר התנועה הקיבוצית מאוד חסר, והבעיה המרכזית בו שעל כך אני כותב גם בספר, היא שלא חיברו בין התחום הכלכלי, הפוליטי והתרבותי לבין הקריסה של המנגנון ההנהגתי, תנועתי ומפלגתי. כל הספר שלי מחדש".

מדוע תחמת את התקופה המסוקרת לשנים 1977-1956?

"התקופה שלי מסתיימת ב-1977 משום שזו שנת המהפך הפוליטי. לאחר המהפך החלה תקופת המשבר הידועה של הקיבוצים שנמשכה אל תוך שנות השמונים. 1977 מסמלת רק חלק מאותו משבר במובן של אובדן הגב הפוליטי של השלטון, כשההיבט הכלכלי פרץ במחצית שנות השמונים. יחד עם זאת אני מראה ששורשי המשבר הם בתוקפה שנחשבה דווקא לתקופה בעלת הצלחה כלכלית וחברתית".

ומה בנוגע לחקר תנועות אחרות, קיבוציות ופוליטיות, והשוואה בינן לבין הקיבוץ הארצי ומפ"ם?

"לערוך מחקר יסודי בדומה לזה שביצעתי שמתפרש על פני עשרים שנה ועוסק בתחומי כלכלה, פוליטיקה ותרבות, לא אפשר לי להקיף גם תנועות אחרות. מבחינה מבנית מדובר בתהליכים שעברו על תנועות העבודה הישראליות האחרות, וגם בתנועות השמאל-פועלים בעולם".

יש בספר תיאור מעניין ועצוב על גופי התרבות השונים שלמעשה חדלו מלהתקיים או איבדו את זהותם. האם לדעתך יכולה להיות להם תחייה מחודשת?

"לשיטתי אותם גופים של התנועות הקיבוציות מאוד מוגבלים בהשפעה שלהם כיום, ומשרתים בעיקר צרכים נוסטלגיים של מה שמכונה בפי דני גוטווין 'חלוציות בורגנית'. אני חשוב שאין להם בשורה כלפי תהליכי ההתחדשות שהשמאל הישראלי והתנועה הקיבוצית צריכים לעשות".