יש כאלה הלוקחים ברצינות יתרה את הפסוק מספר דברים "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם", ומאמצים אותו בחום - בדיאטה ובעיקר בשבוע של חג הפסח. בשעה שמרבית האופים מבני עמנו מניחים את המערוך ומפסיקים ללוש בצק למשך שבוע תמים, ממשיך עדי פרץ (32), האופה מעין זיוון, לאפות ולהגיש פוקצ'ות נימוחות, קרואסונים מתפצחים וממולאים במבחר גבינות, עוגת בננה אלוהית, בריושים שטומנים בתוכם הפתעות מלוחות ומתוקות, וכמובן - שלל לחמי מחמצת.
את כל אלה, נוסף על ארוחות בוקר מגוונות וקפה ריחני, ניתן למצוא במטרלוֹ (Mattarello, מערוך באיטלקית), שאותו פתח פרץ לפני שלושה חדשים בבונקר סורי ששימש בעבר בתור מפעל לשקפקפים עד שנסגר בשנות התשעים המוקדמות. לצד בית הקפה שבנה ועיצב פרץ בעצמו, ובעזרת כמה חברים טובים, יש במבנה האבן האימתני גם בוטיק שוקולד ויקב יין.

עדי פרץ. "הקשבתי רק לעצמי" צילום: תמר פורת

אומנם מטרלו הושק רק לפני זמן קצר, אולם כבר מדברים בו גדולות ונצורות. פרץ אינו מסתיר את ההתרגשות הן מהעשייה והן מהתגובות החמות שהוא מקבל. "שנים הייתי צלם אירועים ואוכל, כדורגלן חובב ואוהד שרוף של הפועל באר שבע, וכמעט במקרה התגלגלתי לאפייה ולקונדיטוריה", מספר פרץ. "כמו בצילום, כך גם באפייה ובבישול. לא למדתי בצורה מסודרת, הכל דרך ניסוי וטעייה, אבל זה מה שעזר לי להמציא מאפים ושילובים שלא תמצא במקום אחר", הוא אומר ומשחרר עקיצה עצמית, "ללקות של קשב וריכוז יש גם יתרונות. הזהירו אותי לא לפתוח מקום כזה, ועוד בעין זיוון, אבל אני הקשבתי רק לעצמי. כנראה צדקתי".

בשתי ידיים
אורה ושלמה פרץ, הוריו של עדי, עלו מבאר שבע לעין זיוון ב־1980. הוא נולד חמש שנים לאחר מכן, אח לשתי בנות. "האמת היא שכילד וכנער לא ממש למדתי, וגם כיום אין לי את הדחף לזה. אני הופך תחביבים למקצוע, ומפעיל את הגוף יותר מאשר את הראש. גדלתי בכיתה של שישה חבר'ה, כשעין זיוון היה עוד קיבוץ קטן, והייתי חזק בארגון מסיבות ואירועים. אמא טוענת שהייתי קרוב לענייני הבישול והתעניינתי בכל מה שקורה במטבח, אבל אני לא זוכר את עצמי ככה. אהבתי לצלם אוכל ולאכול, אבל להכין? לא ממש. זה התפרץ רק לאחר שהתחתנתי עם נטע מכפר ורדים, כשהיה לנו מטבח מסודר".
הוא התחיל כאמור בתחום הצילום. לאחר השחרור מצה"ל טס לחו"ל, ושם החל לצלם בפעם הראשונה. הוא שב לקיבוצו והחל ללמוד מעט מרזי המקצוע אצל מתן בן־עמי, צעיר בן 32 שהגיע לעין זיוון. לאחר שבועיים של לימוד וצילום משותף בטבע של רמת הגולן נהרג בן־עמי בתאונת דרכים סמוך לקיבוץ. עדי החליט להפוך לצלם מקצועי, לא מעט בזכותו, ואולי גם לזכרו של החבר. "הוא היה החבר הכי טוב של אחותי, ולימד אותי לצלם טבע", מספר פרץ. "כך גם הגעתי לתיעוד נדיר של סוסי הפרא ברמת הגולן".
בשנתיים הבאות הוא התנסה באומנות הצילום, ואז פתח עסק עצמאי לצילום אירועים, אוכל ודוגמנות, ועסק בהפקות שונות. עיקר הכסף הגיע מצילום חתונות בכל הארץ, וזה גם מה ששׁחק אותו והביא אותו להחלטה לסגור לאחר שמונה שנות פעילות.

אחרי החתונה עבר עם אשתו להתגורר ביסוד המעלה, ורק לפני שנתיים היה הקאמבק החגיגי לעין זיוון, כשאיתם גם רוני הקטנה שרק נולדה אז. הוא ואשתו נטע ללא ספק נטעו את עצמם מחדש - היא עם סטודיו לפילאטיס בראש פינה, והוא עם בית הקפה בקיבוץ. "אין כמעט ספק שצילומי האוכל שעשיתי, בייחוד במסעדות ובבתי קפה בצפון, עשו את שלהם. הייתי מתעד, טועם, ואומר לעצמי שאת זה אני רוצה לעשות בעתיד. בהתחלה רציתי לפתוח בית קפה ומאפייה במילאנו, ואחר כך החלטתי להישאר בקיבוץ ולנסות כאן. עובדים הרבה וקשה, קצת על חשבון התינוקת, אבל נהנים מכל רגע. אין כמו להגשים חלום ולבנות אותו בשתי ידיים".

המיקום לא מרתיע את המבקרים?
"האמת היא שמגיעים לכאן אנשים מכל מיני סוגים: משפחות מטיילים, זוגות בחופשה ותיירים מחו"ל. יש גם חברים מעין זיוון שלא מוותרים על קפה ומאפה מדי יום ביומו. יש פה נוכחות יפה, טפו־טפו־טפו. קשה בעסק כזה לצפות מה יקרה ומתי. יש שבוע הומה ויש שבוע חלש; זה תלוי לא אחת במזג האוויר או במצב הביטחוני. אנחנו גם מקיימים כאן שיתוף פעולה יפה בין העסקים: אנחנו קונים מהיקב שלידנו גבינות ויין, והם מאיתנו לחמים ועוגות. עם בוטיק השוקולד זה קצת מסובך, כי הוא כשר".
והקיבוץ מברך על היזמות שלך?
"עין זיוון מפרגן ומסייע. הם מאוד שמחו כשאמרתי שאני רוצה לשפץ את המקום שעמד נטוש שנים רבות. עכשיו הקיבוץ יכול להתגאות בזה שיש לו מרכז גסטרונומי קטן שמתווסף לענף התיירות והצימרים. עד כמה שאני יודע, אין הרבה מקומות כאלה בצפון הרמה, ובעיקר לא בפסח. אצלנו לא צריך לחכות למימונה כדי לסעוד ולשמוח".

מועדי הפתיחה של מטרלו בחג:
א'-ד' של חול המועד: 16:00-9:00
ה' (ערב חג שני) ויום שישי: 14:00-9:00
27.4 (שבת): 17:00-9:00