מדהים שגם בעשור השישי לחיי אני עדיין נעלב עד עמקי נשמתי כשבעלי עסקים דופקים אותי במחיר. אני מצטער כמובן שנאלצתי לעשות שימוש בכזו שפה, אבל רק כך אני יכול להעביר את הרגשת הבושה, ההשפלה וההיעלבות מהיחס המזלזל בי ובמראה הנחמד, החנוני והתמים שלי.

דג טעים שידע תקופות חמות יותר וצ'רשי מהמשובחים שטעמתי | צילום: אשר קשר

לכאורה הייתם סבורים שכבר הייתי אמור להתרגל, לדעת, להתכונן - אבל לא. בכל פעם זה מפתיע מחדש, משפיל ומתסכל. איכשהו זה תמיד תופס אותי לא מוכן.

איכשהו תמיד אלו דווקא הנחמדים לכאורה שעושים לך את זה, ובמסעדת "המטבח של טלי" באשקלון טלי היתה פשוט נחמדה לאורך כל הארוחה, עד שבישרה לנו שאנחנו צריכים לשלם 150 שקלים על ארוחת הצהריים שלנו.

150 שקלים על שתי מנות קוסקוס עם עיקרית, במסעדת פועלים שנראית כאילו בעל הבית משלם לשוכר שייקח את המקום.

האשמה עלינו

בסופו של דבר האשמה כולה בי. זו לא טלי, זה אני. אלה לחלוטין אני והתמימות שלי שנכנסים יחד למסעדה שאין בה תפריט, שלא כתובים בה המחירים בשום מקום, שהיא במין כוך ששביל כורכר מוביל אליו, מול השוק באשקלון, בפסאז' לא מקורה שיש בו ריח של נרגילות מבתי הקפה הסמוכים.

זה אני שעומד מול סירי המתכת הגדולים והחבוטים, שואל מה יש, אבל לא חושב לשאול כמה זה עולה. ואחרי זה אני מופתע מהמחיר. טיפש. כן, טיפש.

כי אתה חושב לתומך ולטומאתך שההרגשה, היחס והאוכל הביתיים והעממיים מוגשים גם במחיר עממי ושווה לכל כיס, ולא במחיר של ארוחה עסקית במסעדת יוקרה.

אז לא.

אז אתה שואל את טלי מה יש היום בסירים ומתרשם מהמילה "כמוניה", שזה צלי בקר מבושל עם שעועית והרבה כמון כמובן. ויש גם מפרום וקוסקוס וחריימה מוסר ים.

אז אני לוקח קוסקוס עם חריימה, והאישה שאיתי מתלבטת בין הכמוניה למפרום ואומרת לטלי שממש בא לה בשר.

וטלי מבטיחה לה שיש המון בשר במפרום ואפילו מוסיפה בנחמדות שלא תתלבט יותר מדי, כי היא תשים לה קצת מהכמוניה בצלחת ליד המפרום והקוסקוס.

אותי טלי שואלת אם בא לי את הראש של הדג, ואני אומר "כן, כמובן", למרות שאין מי יודע מה בשר בראש של הדג, אבל אני משיב בחיוב גם כי לא שאלו אותי את זה אף פעם, ובנוסף אני מרגיש שזה סוג של יחס מכבד כלפיי. טיפש, כבר אמרתי?

 "המטבח של טלי" | צילום: אשר קשר

בלדה לנאיבית

אז כאן נעקצנו. כי נוסף ל־60 השקלים שטלי גובה עבור מנה עיקרית בתוספת קוסקוס (ללא ירקות)  ופחית שתייה (מחיר לא פעוט בהתחשב בתנאי השטח), היא הוסיפה עוד 15 שקל קנס לסועד על טיפשות. כן, אחיי ואחיותי הנאיבים, 15 שקל שילמנו כל אחד על התוספות שהציעה לשים במו ידיה מבלי ליידע ולו לרגע שמדובר בתשלום נוסף.

באמת, טלי? לא תגידי לנו שאת מוסיפה לחשבון 15 שקלים על חתיכת בקר קטנה ותפוח אדמה, בנוסף למפרום שקיבלנו?

לא תעדכני את הסועד הטיפש שיושב במסעדה שלך שאם את שואלת אם הוא אוהב ומציעה לו ראש של דג, את מתכוונת לגבות יותר כסף על המנה שלו? 

וזה עוד יותר מעליב כי במהלך השהייה שלנו במסעדה - שהיתה ריקה רוב הזמן (בזמן שאכלתי חשבתי לעצמי שזה למרבה ההפתעה, בדיעבד כנראה שזה למרבה המחיר) - ניהלנו שיחה ידידותית ומועילה עם טלי על מאכלי עדות (כמו העדה שטלי מגיעה ממנה) ועדות בלי מאכלים (כמו העדה שאני בא ממנה).

היתה הרגשה של חברות אמיצה, שהיתה קשורה גם לעובדה שלא היו מים בברזים בזמן שהגענו וטלי הציעה לנו להשתמש במים מהקומקום שהיה על הדלפק אחרי שנותרנו עם ידיים מלאות בסבון ובלי מים. אז באמת חשבנו בתמימותנו שאנחנו חברים ואז באה העקיצה, שעל בסיסה יתווסף מן הסתם בעתיד עוד בית בשיר "בלדה לנאיבית".

בשבחי הצ'רשי

היה גם אוכל שברובו היה אפילו טעים ובהחלט משביע. קצת חבל שתוספת הקוסקוס הוגשה בטמפרטורת החדר המבאסת. וגם הדג בעצם ידע תקופות חמות יותר. טלי שאלה אם לחמם, אבל אני הייתי רעב מדי ודקה במיקרו נראתה לי מוגזמת.

אבל מוסר הים היה טעים ובשרני והרוטב עשיר וטוב (הופתענו שלא הוגש לנו לשולחן לחם כמקובל במקרה של חריימה. ב-60 שקלים לא מגיע לחם?).

הראש של הדג נעץ בי עיניים מאשימות, אבל אני ניסיתי לספר לעצמי שהוא לא מאשים אותי ושזה המבט שנעץ בדייג בעת שנשם את נשימתו האחרונה. בדיעבד, יכול להיות שהוא בסך הכל ראה בי שותף תמים לדרך שבסופה גם אני אעלה בחכה.

המפרום היה טוב, הבשר היה בסדר ומתובל היטב, תפוח האדמה עבה וזה עניין של טעם. בכמוניה הבשר קטן המידות שהיה אמור להגיע כטובה והתגלה בדיעבד כעקיצה, היה יבש וחתיכות ממנו הפכו למשחק עם קיסמי שיניים כל הדרך הביתה. רוטב השעועית היה טעים.

צילום: אשר קשר

אבל יותר מכל בלט סלט הצ'רשי, שמלבד הדלעת ותפוחי האדמה הידועים טלי אמרה שהוסיפה לו גם חציל וקישואים. יופי של תוספת לאחד הצ'רשים היותר מוצלחים שנתקלתי בהם.

אז למרות הצ'רשי יצאתי עם טעם רע, ועם הרגשה גרועה, ועם מבט מושפל והליכה כפופה, ועם פחות 150 שקלים ועם תחושה שאם הייתי נראה יותר אשקלוני מקומי שבא לשבועית שלו בשוק לא היו מתייחסים אליי כך, אבל הכי נורא: איבדתי לנצח את התמימות והביטחון באנשים - ועל זה אני לא סולח. 

מראה מקום:

"המטבח של טלי", דוד רמז 6,
מול השוק באשקלון

טלפון: 050-46212340

שעות פתיחה: א'-ה' 9:00-17:00, ו' 9:00-15:00

פסקול: "מתי יחזרו המים?"

תג מחיר: קוסקוס עם מפרום ופחית שתייה - 60 שקל, קוסקוס עם חריימה ופחית שתייה - 60 שקל, תוספת כפולה - 30 שקל