קטנה־קטנה, אבל אין ספק - לוקחת את עצמה בשיא הרצינות. תחת השם המחייב "בירצינות" פועלת בקטורה שבערבה מבשלת בירה קומפקטית עם שאיפות גדולות.

בהסתמך על השם היצירתי שלה, אפשר להבין ששום שלב בתהליך הייצור לא נעשה כלאחר יד. החבר'ה בדרום עובדים קשה בניסיונות, בטעימות ובהסקת המסקנות, וכן - ברור שהם גם נהנים קצת על הדרך.

אנשי המבשלה (מימין) ריצ'רד בול, ניל חורגין, יוני תורן. "פשוט לא היה מה לשתות בערבה"

את הענף הקטן בקטורה מבקשים הנוגעים בדבר להפוך לענף נושא רווחים כבר בסוף 2019, ובינתיים כבר נהנים מהבירה אורחי המלונית בקיבוץ וגם לוגמי בירה בשני מקומות תל־אביביים.

מבשלת 'בירצינות' הוקמה בשנת 2011, שודרגה בשנת 2014, וכיום היא מציגה רפרטואר של 20 סוגי בירה מסקרנים - חלקם כאלו שכמעט ואין דומים להם בישראל: בירה 'קול מג'הול' - בירה מעושנת המבוססת על תמרים ממטעי הקיבוץ; 'קלוש' - בירה בסגנון גרמני שמוצאה בקלן; בירה עונתית המבוססת על פירות הגדלים בקיבוצים ובמושבים בערבה; בירה בשם 'השלישייה', המכילה שלושה זני כישות; בירה כהה בשם 'לילה'. ויש עוד.

גם באגף השמרים, שבהם משתמשים לייצור הבירה, הולכים שלושת הבשלנים על המיוחד. השמרים מגיעים מתרבית הנלקחת מעצי התאנה בקיבוץ הדרומי. הקיבוצניקים שמאחורי החביות - ניל חורגין, יוני תורן וריצ'רד בור - מייצרים 15 אלף בקבוקים בשנה, שזה 5,000 ליטר. זו כמות לא קטנה עבור מבשלה בסדר גודל כזה, והם שואפים להגיע ל־50 אלף ליטר אם יאשרו פרנסי הקיבוץ את התוכנית העסקית שלהם.

ניל חורגין (55), נשוי ואב לארבעה בנים - שלושה מהם משרתים בצבא ואחד כבר משוחרר - הוא יליד ארצות הברית שהדרים לקטורה בשנת 1996 מקיבוץ חנתון שבצפון, שם התגורר עשר שנים. בחנתון התמחה באפיית לחם ומאפים שונים, וכיום מעניינים אותו השמרים בעיקר להכנת המשקה שהם מייצרים בלול ישן שגודלו כ־48 מ"ר. את פרנסתו הוא מוצא בכלבו הקיבוצי שהוא מנהל.

"הקמתי בשנת 2011 את מבשלת הבירה כמשהו ביתי וחובבני עם יוני, שהגיע לקטורה מארצות הברית, ועם ריצ'רד בול שבא מאנגליה. לקראת סוף 2014 עברנו לייצור מסחרי במבשלת מוסקו שבמושב זנוח, וכבר שנתיים שאנחנו עושים זאת כאן בקיבוץ", משחזר חורגין את תחילת דרכה של בירצינות.

מאיפה קפץ הרעיון לפתוח מבשלה?
"פשוט לא היה מה לשתות בערבה, והיה מחסור במותגי בירה באזור. הייחוד שלנו הוא בכך שאנחנו מטמיעים את טעמי הערבה בבירה, ויש לנו תוכנית להכניס לבירה אפילו פומלות ממטעי קיבוץ אליפז הסמוך. ממש עכשיו אנחנו מרגישים שהמבשלה הקטנה יכולה לצמוח ולהעסיק חמישה עד עשרה עובדים אם הקיבוץ יחליט להשקיע במיזם שלנו. בקטורה סגרו את הרפת לטובת הקמת מפעל אצות, ומאז מחפשים ענפים שיתנו תעסוקה ורווח במקום התזרים השוטף שנתנה הרפת. הבירה שלנו בהחלט יכולה לעשות זאת".

החלום של חורגין ושותפיו הוא לפתוח מקום שבו יוכלו מטיילים ותיירים לשתות את מבחר הבירות לצד משהו טעים לאכול. בדרום אין הרבה מקומות דומים, לבד ממבשלת 'הערבה' ביישוב צוקים, בירה 'אייסיס' במושב דקל ובירה 'שיטה' בעיר ערד.

השלושה מאמינים שביקוש יהיה, בהחלט יהיה. ועד שזה יקרה ימשיך חורגין לדאוג לכלבו המקומי, תורן יתמסר לתמרים ובול יתעורר מוקדם לנוי.

אז בינתיים, אם אתם חולפים בערבה, תהיו רציניים ותעצרו לטעום את המותג הרענן בירצינות. אבל כמובן, רק אחרי שווידאתם שזה שעל ההגה נשאר סקרן ונטול אלכוהול.