בהפועל גליל מטה אשר/עכו הוסיפו בשבוע שעבר לארון הגביעים את הגביע ה־12 והשביעי ברציפות בשנים האחרונות, לאחר שגברו במשחק גמר גביע המדינה בכדורעף על מכבי תל אביב בתוצאה 3:0. היעד הבא של המאמן נועם כץ מעין המפרץ ושל חניכיו הוא הדאבל, כלומר לזכות גם באליפות הליגה ולהביא דאבל שביעי של המועדון.

גמר גביע המדינה. רעב מביא למחויבות | צילומים: ראובן שוורץ

כשכץ נשאל מה סוד ההצלחה, הוא אומר שמילת המפתח היא רעב. "המשפט המפורסם האומר שקל יותר להגיע לפסגה מאשר לשמור עליה, הוא נכון מאוד. כשאתה בפסגה - כולם רוצים להוריד אותך משם. גם הרעב של הקבוצה, של ההנהלה ושל האוהדים בדרך כלל יורד. לכן המטרה היא להשאיר את האנשים רעבים ורוצים לנצח. רעב מביא למחויבות, לשיתוף פעולה ולאהבת המשחק, וכל עוד הוא קיים - אנחנו יכולים להתמודד מול הקבוצות שרוצות לנצח אותנו ולוקחות לנו שחקנים. אני בר מזל שבורכתי בהנהלה ובראשי מועצה שתומכים בנו, ורואים את החשיבות של הקבוצה ושל החתירה למצוינות".

המשחק מול מכבי תל אביב היה סוג של סגירת מעגל. מול כץ (42) התייצב על הקווים המאמן הוותיק אריה זלינגר (81). זלינגר עלה לארץ כנער ניצול השואה, ונקלט בקיבוץ עין המפרץ. שם שיחק בקבוצת הכדורעף המקומית, וגם אימן אותה וקבוצות נוספות באזור. בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת כיכבה עין המפרץ בצמרת הליגה, והשחקנים המצטיינים בה היו מאיר כץ, אביו של נועם, ויונתן עצמון.

"אריה הוא לא עוד מאמן", אומר כץ. "אריה הוא ה־מאמן בהא הידיעה. אני לא מכיר מאמנים שיש להם שתי מדליות אולימפיות, כפי שיש לו מהזכייה עם נבחרות ארצות הברית והולנד. גדלנו עליו בקיבוץ. אני נהנה מאוד לדבר איתו וללמוד ממנו כדורעף, ואני גם גאה שהצלחנו לנצח אותו. כל הכבוד לו שבגילו המתקדם עדיין יש לו את האנרגיות לאמן חבר'ה צעירים".

אתה מרגיש שהקבוצה זוכה להערכה מחברי הקיבוצים באזור?

"אני מרגיש תמיכה גדולה מהאנשים בקיבוצים. כשאני הולך בשבילי הקיבוץ, אנשים מתעניינים במה שקורה בקבוצה ובתוכניות הרכש שלה. יש גם כאלו שנותנים לי עצות מקצועיות איך לאמן. אני מקבל הכל באהבה ובהבנה. כל עוד יש עניין ומעורבות, זה מצוין. אני בעיקר גאה שלקבוצה יש הרבה אוהדים מהקיבוצים, ויש הרבה ילדים שמשחקים כדורעף וגדלים על הענף הזה. זה לא מובן מאליו כפי שהיה בעבר".

לא משעמם אותך כל הזמן לנצח? אתה לא רוצה לקחת קבוצת תחתית ולקדם אותה, או לעבור לאימון הנבחרת?

"אני מאמין שאני אגיע לנבחרת, כי חשוב לי לתרום גם ברמה הארצית והלאומית. כבר קיבלתי כמה הצעות בעבר, אבל זה לא הסתדר עם אימון הקבוצה. לעומת זאת, אין סיכוי שאעבור לאמן קבוצה אחרת בארץ. בנינו פה משהו. בנינו דרך לא רק לתארים, אלא גם לערכים ולהתנהלות נכונה של קבוצה. אני חושב על האפשרות לאמן בחו"ל, אבל כרגע זה לא ריאלי כי יש לי ילדים קטנים. האתגר להוביל בצמרת את הקבוצה שלנו הוא לא משעמם. הוא נהיה קשה משנה לשנה, בדיוק בגלל שזה נראה שגרתי וצריך כל הזמן לשמור על הרעב לנצח".

אם תשאלו את מיכאל קישון (שמרת), יו"ר הנהלת הקבוצה ב־15 השנים האחרונות, מה סוד קסמה של הפועל גליל מטה אשר/עכו, הוא יענה שזה השילוב של ההיסטוריה עם הרוח העכשווית. "הקבוצה קיימת ופועלת כבר שמונים שנה. המשחק הראשון של כפר מסריק מול עין המפרץ היה ב־1938. אני חושב שנוסף על אהבת המשחק שקיימת באזור במשך שנים רבות, הצלחנו ליצור חיבור עם כל הקהילה במטה אשר, ואנחנו מרגישים שהציבור איתנו. יש לנו הרבה אוהדים שמלווים את הקבוצה לכל משחק, וזה מראה שיש אהבה גדולה לקבוצה. כל חברי ההנהלה הם מתנדבים. חבר ההנהלה הוותיק ביותר, עופר מסד מכפר מסריק, מלווה את הקבוצה כבר ארבעים שנה".

איך מחזיקים מעמד מבחינה כלכלית?

"הקבוצה נתמכת על ידי המועצה האזורית מטה אשר ועיריית עכו, וגם על ידי גוף של הארגון הכלכלי אזורי מילואות שנקרא גליל. יש גם קצת עזרה מקיבוצים וממפעלים קיבוציים. קשה מאוד להשיג תרומות, ואנחנו נמצאים במתח מתמיד".

ואולי סוד הקסם הוא תחושת התרומה לקהילה של אנשי הקבוצה ואנשי ההנהלה, העושים את תפקידם במסירות ומשילים מעליהם כל טיפה של אגו. חברי ההנהלה מכינים לשחקנים ארוחה מושקעת לפני כל משחק, וכשהשחקנים יוצאים למגרש, היו"ר וחבריו נשארים להדיח את הכלים.