רבים בתנועה הקיבוצית אוהדים את הפועל תל אביב בכדורגל, כנראה הקבוצה האהודה ביותר, לפחות בקרב קיבוצי הצפון והמרכז. הדרום עדיין נוטה מעט יותר לקבוצת הפועל באר שבע. וכעת נאלצים האוהדים האלה להתאושש מהמכה שניחתה עליהם בירידת המועדון בפעם השנייה בתולדותיו לליגה השנייה.

"הירידה קשה מאוד עבורי, ואני עוד חוויתי כאוהד אדום מושבע את הירידה הקודמת של הקבוצה", אומר ינון אשכנזי מרשפים, העומד בראש קבוצת 'אדומה שלי' בעמק המעיינות והגלבוע.

קבוצה לא עוזבים. ינון אשכנזי

למשחק האחרון בנתניה לא הגיע בשל המתח שהיה שרוי בו, אבל במשך העונה נכח במרבית משחקי הקבוצה באדום.

אלא שהכאב של ינון כפול. בנו ארז ז"ל, לוחם הקומנדו הימי, נהרג בפעילות מבצעית בעזה ב־2003. גם ארז היה אוהד מושבע של הקבוצה, ונהג לפקוד את שער 5 באצטדיון בלומפילד, היציע של האוהדים השרופים. לאחר מותו הקימה הפועל תל אביב מועדון כדורגל על שמו בקיבוץ מסילות, ובו מתאמנים נערי הקיבוצים עם נערי בית שאן.

"עם כל הכבוד למפגן האוהדים בנתניה, גם להם היה חלק גדול במצב המשברי שאליו הגיעה הקבוצה", מבהיר אשכנזי ומתקשה לכבוש את כעסו.

"הייתה לנו שלישייה נהדרת בתחום הניהול (מושיק תאומים, סמי סגול ומוטי אורנשטיין), והאוהדים גירשו אותם. אחר כך הגיע אלי טביב, ובעקבות מריבה עם מוני הראל הוא עזב.

"תראה מה הוא עושה כיום עם בית"ר ירושלים. לאחר מכן בא חיים רמון, שבמקום שבו הוא דורך לא צומח דשא. הוא גייס את אייל ברקוביץ' כמאמן־על. ההידרדרות הייתה בלתי נמנעת.

"אמיר כבירי, שהגיע אחר כך, היה עסוק במכירת עציצים ותמונות במקום להביא כסף. אני קיוויתי שגיא לוזון ימשיך בעמדת המאמן, אבל האוהדים הבריחו גם אותו. הוא היה משאיר אותנו ליגה. הירידה, לצערי, הייתה ידועה מראש".

אתה מתכוון להמשיך עם הקבוצה גם בליגה הלאומית?

"יש ברירה? קבוצה לא עוזבים. אני אוהב את הפועל תל אביב ואת מועדון הכדורגל שהקימה באזור. הוא הבית השני שלי. לפחות נראה אותם משחקים קרוב יותר לבית עכשיו, בנצרת ובעפולה.

"בפוסט שלי בפייסבוק כתבתי שאני מגנה כל אלימות של אוהדים, שזו לא דרכנו, אבל מעט התפוחים האלו גרמו לכל התפוחים הטובים להירקב. אז נשחק שנה בלאומית ונעלה שוב לליגת־העל. גם שיעור כזה צריך לעבור בחיים. לשחק מול מרמורק נשמע הזוי, אבל אולי לשם היינו צריכים להגיע כדי לשוב ולעלות".

כאב לב נורא

נתן טל, מזכיר התנועה הקיבוצית בדימוס, הוא אחד האוהדים הוותיקים והשרופים בתנועה הקיבוצית ובשפיים. כיום הוא כבר אינו מכיר את שמות כל השחקנים, וגם אינו פוקד את משחקי הקבוצה עקב מצבו הפיזי, אבל את ימי הזוהר של קיש וחודורוב הוא זוכר כאילו היו אתמול.

מפח נפש של ממש. נתן טל צילום: תחיה שירן

במשחק הירידה הוא צפה בטלוויזיה מביתו. בשלב מסוים לא יכול היה לצפות עוד במסך, ועורר את פליאתו של הבן שצפה עמו במשחק.

"זה כאב לב נורא בשבילי, מפח נפש של ממש. אבל כל ירידה היא פתח לעלייה", מעודד את עצמו טל. "מועדון האוהדים שלנו בקיבוץ חגג כשניצחנו באירופה, ועכשיו הוא צריך לאכול את הכובע. אני לא ממש יודע מה הגורם לנפילה, אני לא פסיכולוג, אבל ככה זה בכדורגל. גם ארגנטינה וברזיל לא תמיד הצליחו".

ספר על חוויה אחת שאתה סוחב אתך מכל שנות הפועל?

נתן טל: "ערב אחד, לפני כעשר שנים, היינו בצוותא בהופעה של נורית גלרון. כמעט כל הצופים היו מחוברים באוזניה למשחק של הפועל תל אביב מול מכבי. פתאום פרצה שאגה מכל הפיות כשזהבי, אז אדום, הכניס גול למכבי תל אביב.

"נורית לא ידעה מה קרה, הרי היא שרה שיר שקט. ואז הסבירו לה שעם כל הכבוד, לא עוזבים את הפועל גם בהופעה".

לב אדום ומדמם

משפחת אשכנזי מאפיקים מגדירה את עצמה "אדומה לוהטת". צבי (צ'ירי) אשכנזי ז"ל הדביק את אשתו יהודית ואת ילדיו אלי, חגית ומאיה בשיגעון האהדה הבלתי מסויגת.

אין ברירה אלא לבנות מחדש. חגית אשכנזי

הלבוש האדום היה חובה, גם ההתייצבות במשחקים, ודלת הארכיון שבו עבד צ'ירי בשנותיו האחרונות הייתה מעוטרת בגזירי עיתונים מהימים הגדולים, בתקופה שהאוהדים לא היו מסכנים כל כך.

חגית אשכנזי עזבה את אפיקים לפני מספר שנים, אבל לבה נשאר אדום וכעת גם מדמם. "יש לי הרגשה קשה של אכזבה ושל תסכול. רבים מהקיבוץ וממכריי בעיר התקשרו להביע תנחומים ולהשתתף בצערנו. אין ברירה אלא לבנות את הקבוצה מחדש".

מה גרם לנפילה?

"אין ספק שאיש אחד בשם אלי טביב. ממנו החלה ההתרסקות. הוא הגיע כדי להרוס את הקבוצה. במשך עשור היה ניהול כושל, ועכשיו אנחנו משלמים את המחיר.

"אני עצמי הייתי נוסעת למשחקים ויושבת בשער 7 במנוי שרכשתי. מאז טביב אין לי מנוי, כי לא רציתי לשלם לו. עם זאת לא עזבתי את הקבוצה ואת הצבע האדום.

"גם במגוריי בהרצליה אני לא מחמיצה אף משחק של הפועל המשודר בטלוויזיה, ועכשיו אולי אגיע לעמקים כדי לצפות במשחקים שיתקיימו קרוב יותר לקיבוץ נעוריי. אני מאמינה שנעלה שוב לאחר עונה בלאומית, אבל אין ספק שהלב כואב ומתגעגע להפועל מהימים שבהם לא הייתה קוטלת קנים".

הפועל זה בדם

איציק חולבסקי, חבר עין השופט וראש המועצה האזורית מגידו, מלווה את הפועל תל אביב עם שני בניו כבר שנים ארוכות. רק השנה, לאחר שהבן הבוגר טס לחו"ל והבן הצעיר התגייס לצבא, הוא לא עשה מנוי לשלושתם, אבל הקפיד להגיע למשחקים חשובים והרי גורל.

אכזבה לצד גאווה גדולה. איציק חולבסקי

חולבסקי טוען שלא הירידה היא העצובה בעבורו, אלא הצורה שבה משחקת ומתנהלת הקבוצה. "יש לי אכזבה מצטברת מהקבוצה, לצד גאווה גדולה על האוהדים הנהדרים שלה. לא נטשנו את הפועל גם ברגעי משבר, והיו רבים כאלה, ולא נעזוב אותה גם בלאומית. זה בדם שלנו".

למה סבלה הקבוצה מחוסר יציבות?

חולבסקי: "הפועל תל אביב תמיד הייתה כמו נדנדה. בשנת 85' היינו בתחתית הליגה, ובשנת 86' לקחנו אליפות. שנה לאחר מכן, ב־87', היינו על סף ירידה, וב­־88' שוב לקחנו אליפות. הטלטלה נמשכה, ובשנת 89' ירדנו ליגה.

"נדנדה כזאת מעידה על ניהול כושל ועל החלטות שגויות של מאמנים ושל מנהלים לדורותיהם. לפי אותו הגיון אנחנו אמורים לחזור לליגת־העל כעבור עונה אחת ולהיות במקום מכובד".

לפחות המשחקים התקרבו לבית שלך - נצרת ועפולה.

"זו נחמת טיפשים. הייתי מעדיף להרחיק למרכז וללוות את הפועל בליגת־העל".