צילום: דודלה כהן "זה היה פאן גדול", מסכם סולי דורון (86). "אה, שום דבר. זאת הייתה בדיחה", מחדד ראובן קאופמן (82). הפאן והבדיחה לדידם, היו הטריאתלון שהתחולל בקיבוץ מגן, בשבת זיוונית של חודש אוקטובר כציון סוף עונת הרחצה בבריכה.

עוד על ספורט קיבוצי:
אביב יחזקאל: רוכב את דרכו לצמרת העולמית
צמוד לאורי ששון: המאמן האישי על הדרך למדליה
המאמן הסרבי מתלהב מדרך החיים הקיבוצית

דורון, יליד רומניה, נמנה עם גרעין המייסדים שעלה על הקרקע בקיץ 49', אחרי שעשה כמה חודשים במחנות בקפריסין ועוד כמה ביד מרדכי, שם גם השתתף בשיקום הקיבוץ מהריסותיו. רוב שנותיו - עד שמלאו לו שמונים - היה רפתן, היה מרכז המשק ועבד מעט בתעשייה, כיום הוא פנסיונר מרוצה, והבריאות "בסדר. לא מתלונן". בטריאתלון המקומי הסתפק דורון באחד משלושת מרכיביו - הליכה של שניים וחצי קילומטר.



בכמה זמן גמאת את המרחק?
"לא מדדתי. אני חושב שלקח לי חצי שעה, אולי ארבעים דקות מקסימום. זה לא היה מאמץ גדול במיוחד. יש לי כושר די טוב; אני הולך בממוצע חמש פעמים בשבוע מסביב לקיבוץ".

קאופמן, שהגיע למגן ארבע שנים לאחר ייסודו במסגרת גרעין נח"ל עם בוגרי חברת נוער מקיבוץ גן שמואל ("הם חזרו לשם, אני נשארתי במגן, ולא עשיתי טעות!"), עדיין עובד חלקית כתמחירן בקיבוץ, אחרי שמילא כמה וכמה תפקידים - בתנובה, בריכוז המשק ובניהול השיווק של יישובי חבל מעון. בטריאתלון צעד אותו מרחק כמו דורון, "אה, טיול נחמד", אבל גם שחה שני קילומטר, שהיו "שום דבר. אני שוחה כל יום חמישים בריכות. תענוג", הוא מבטל, "אז מה זה כבר שש בריכות? בדיחה".

אם היה פאן ובדיחה, אולי כדאי להקשות את הטריאתלון בשנה הבאה?
ראובן: "בשנה הבאה אני מתכוון להשתתף עם כל המשפחה, כולל הנכדים, ואולי גם הנינים. רגע, לא אמרתי שהכול היה בדיחה. לא-לא, לחבר'ה הצעירים היו מקצים רציניים, והייתה תחרות קשה. לנו, הפנסיונרים, זה היה משחק ילדים. העיקר ההשתתפות".

נשמע שאולי יש מקום לשקול בשנה הבאה מקצה נוסף לאלה מהקשישים שמקצה גיל הזהב הוא להם "פאן" ו"בדיחה", אבל שרון יאנגר (40), מצוות העל של הטריאתלון, מבקשת לעשות סדר בדברים ובנתונים: מלבד מקצה גיל הזהב, שהיה כמו ששמעתם קטן על סולי ועל ראובן, התקיימו שלושה מקצים נוספים, בדרגות קושי עולות: לילדים בני 12-7 (שתי בריכות, שני קילומטר רכיבה על אופניים וריצה של 300 מטרים); עממי (ארבע בריכות, חמישה קילומטר רכיבה על אופניים וריצה של קילומטר); מתקדמים (15 בריכות, תשעה קילומטר רכיבה על אופניים וריצה של חמישה קילומטר).

המוטו של אלוף המקצה הקשה ביותר, עודאי אבו-פול (22), הוא לחיות כאילו אין מחר וללמוד כאילו לא נמות. עודאי, שנולד בקיבוץ שובל ובגיל שנתיים הגיע עם משפחתו למגן, הוא כיום קצין בקבע בצנחנים.

עשית הכנות מיוחדות לטריאתלון?
עודאי: "אני משתדל להיות תמיד בכושר. אני רץ באופן קבוע בלי קשר לטריאתלון, אבל לקראת התחרות הגברתי קצת את האימונים בשחייה וברכיבה על אופניים.

יש לך איזשהו מסר להעביר?
"כן!" אומר עודאי נחרצות, "שהחשוב ביותר הוא הגיבוש החברתי שיצר האירוע. מאוד נהניתי מזה שהייתה התגייסות כללית ומלכדת סביב הטריאתלון, מילדים ועד ותיקים. נפתחה מסורת יפה שצריך וכדאי לשמר ולשפר. הספורט כאן הוא האמצעי, לא המטרה. אני במקרה אוהב ספורט, אז ההנאה שלי הייתה כפולה - נהניתי גם מהתחרות וגם מהאווירה החברתית. הרבה אורחים הגיעו מבחוץ, בעיקר בנים עוזבים, וזה תרם מאוד לאווירה. האירוע חידד את ההבנה שזה מקום שכיף לחיות בו".



"התחרות הזאת", מחזקת שרון, "היא לא רק אירוע ספורטיבי שהחל לפני שנה כיוזמה של ועדת בריאות, וברור לנו שתהפוך למסורת, אלא גם - לא פחות - אירוע חברתי המוני. מלבד 136 משתתפים שהתחרו, כולל אורחים מבחוץ, היו מעורבים בארגון, בהכוונה ובאבטחה 53 אנשי צוות, פלוס הצוות המארגן, סך הכול כמאתיים חברים.

והיה גם טקס הענקת צל"ש למשפחה עם ההשתתפות הרב־דורית הגדולה ביותר - סבא, בנים ונכדים - והבעת הוקרה בהפתעה לפרסונה ספורטיבית בולטת. בשנה שעברה, בטריאתלון הראשון, הייתה זאת המורה הוותיקה לספורט בלה גל (65), והשנה זכה בכבוד ג'קו (יעקב) קרוטנברג (70), עדיין עובד בהשקיה, שהקים ותפעל במשך שנים את אולם הג'ודו בקיבוץ".



עינת חיים, תלמידתו בעבר הרחוק, הזמינה לפודיום את ג'קו המופתע, שהתקשה להסתיר את התרגשותו: "את אות ההוקרה של טריאתלון מגן השני אנחנו רוצים להעניק לאדם מיוחד במינו, אדם צנוע ועניו, עם אפס אגו ועם טונות של רצון טוב.
כשהיה בן 27 עבר קורס למפעילי חדרי כושר, ומאז נחשב למתמיד, בין אם בג'ודו ובין אם כמתנדב במתמי"ד. נכון, מדובר בג'קו כושר (במלרע כמובן, כיאה למוצא הבלגי).

"בנחישות ובהתמדה הגיע ג'קו