צילום: באדיבות מועצת חבל אילות מי שצפה בעונה שעברה במשחקיה של קבוצת הכדורסל הפועל חבל אילות, הנציגה הקיבוצית במחוז הדרומי של הליגה הארצית, לא יכול היה שלא להתרשם מהקצב המלהיב שעל הפרקט. הקבוצה, שרק בעונה שעברה העפילה לליגה הארצית, הצליחה לסיים את העונה במקום השמיני, כשרק ניצחון אחד מפריד בינה לבין המקום החמישי בליגה, למרות סגל צעיר ואלמוני ברובו.

עוד על ספורט קיבוצי:
"אני רוצה לשמוע את התקווה על הפודיום"
הקיבוצניק הצעיר אלוף ישראל בהרמת משקולות בפעם השנייה
שלומי חיימי מעין השופט: הנציג הקיבוצי שלנו באולימפיאדה

מי שהוביל את החבורה הצעירה, וממשיך בימים אלו לעונה נוספת, הוא המאמן הסרבי גוראן מילייביץ', המאמן הזר היחיד בכל הליגות המקצועניות בכדורסל פרט לסימונה פיאנג'יני האיטלקי מהפועל ירושלים.

מילייביץ' (46) רגיל לנדוד בעולם, ואולי זו הסיבה מדוע בחר להגיע דווקא לאזור כה מרוחק ודליל באוכלוסייה המייצג בעיקר קיבוצים. הוא כבר עבר לא מעט תחנות מעניינות בחייו המקצועיים. פרט לקבוצות שאימן במולדתו סרביה, והדרכה של הנבחרת הסרבית הצעירה עד גיל 20, אימן מילייביץ' גם בבחריין, בסעודיה, בלוב ובמרוקו. הוא אף כיהן חודשים מספר בתפקיד המאמן הראשי של נבחרת סוריה והוביל אותה למקום התשיעי והמכובד באליפות אסיה שהתקיימה בסין ב-2011.



אליפות זו התקיימה בצל המהומות ההולכות וגוברות במדינה כנגד שלטונו של הנשיא בשאר אסד.

מילייביץ' עצמו דווקא מתאר את דמשק כמקום נחמד. "בזמן שהייתי שם הכול היה עדיין בסדר", הוא מסביר. אך אפילו עבורו היה העשן המיתמר של הקרבות הקרבים יותר מדי, וההצעה של הסורים לחתימה על חוזה ארוך טווח נדחתה בנימוס.

אגב, לא היתה זו הפעם הראשונה שבה היה המאמן קרוב מדי למלחמת אזרחים. את לוב, שבה אימן כחמש שנים במועדונים בכירים וכן את הנבחרת הלאומית (ושם גם נולד בנו הבכור), עזב חודש בלבד לפני שצללה למלחמה קשה שהובילה לנפילה של משטר מועמר קדאפי.

פרש בגיל 26
החיכוך המסוכן של מילייביץ' עם מלחמות מקומיות התחיל הרבה לפני ההרפתקאות שלו במזרח התיכון. הוא נולד ביוגוסלביה תחת שלטון טיטו, ודווקא בתקופה שבה התפרקה ללאומים השונים בתחילת שנות התשעים התחיל מילייביץ' לפתח את הקריירה שלו ככדורסלן.

העיר קנין שבה נולד וגדל היתה מובלעת סרבית בתוך מה שעתידה להיות קרואטיה, וכמה מהקרבות הקשים ביותר במלחמה בין הסרבים לקרואטים התרחשו בסביבתה. במקום להתרוצץ במגרשים ולפתח את יכולותיו, הוא נאלץ להתגייס לצבא. יום כיבושה של העיר בידי צבא קרואטיה ב-1995 סיים את המלחמה ומצוין עד היום כחג לאומי בקרואטיה.

מילייביץ' נזכר בימים ההם בלא מעט כאב על מי שנאלץ לגלות מביתו, אבל בה בעת הוא משלים עם המצב. "החיים נמשכים, וצריך לחיות אותם כאן ועכשיו", הוא משלים. והוא אכן נאלץ לעזוב את ביתו ולפתוח פרק חדש בחייו. פציעה בברך עזרה לו לקבל את ההחלטה המשמעותית הבאה שלו, ומי שמעיד בפשטות "הכדורסל הוא כל חיי" תלה בגיל 26 את הנעליים ועבר לתחנה הבאה - האימון.

עוד בשנתו הראשונה כמאמן זוטר נוצר הקשר הראשון שלו עם ישראלים כשאימן בקייטנות כדורסל לנערים מישראל, שבאו לספוג כדורסל איכותי מהמעצמה האירופית. הקשרים שטווה מילייביץ' נעים ההליכות באותה תקופה סייעו לו בעקיפין, עשרים שנה אחרי כן, בעידן הפייסבוק והרשתות החברתיות, כשהגיע הטלפון המפתיע מישראל.

אורן אלמוג, מנהל מחלקת הספורט בחבל אילות, היה בצדו השני של הקו. "לפני שנה עלינו מליגה א' לליגה הארצית, והמאמן דאז הודיע לנו שהוא לא ממשיך בגלל הריחוק מהמשפחה", מספר אלמוג. "כך יצא שבאותו קיץ חיפשתי מאמן גם לקבוצת הכדורסל וגם לקבוצת הכדוריד שלנו.

"בעזרתו של נלה מאטיץ', מאמן מכבי תל אביב בכדוריד, מצאתי מאמן לכדוריד - מאמן נבחרת הנוער של סרביה, סרג'ן רונצי'ץ. דרכו חיפשתי גם מאמן לכדורסל. רונצ'יץ המליץ על מילייביץ', שעבד אתו בלוב. בדקתי וראיתי שהרבה ישראלים חברים שלו בפייסבוק, מהימים שעבדו אתו במחנות הקיץ. קיבלתי עליו חוות דעת שהתאימו למה שחיפשתי כאן".

מילייביץ' הוחתם בהתאם לקונספט החדש והמהפכני שהתהווה באותו קיץ בחבל אילות. "אני בדעה שאנחנו מקום קטן כל כך ומרוחק, שאם נעשה הכול אותו דבר כמו אחרים - לא נצליח", ממשיך אלמוג. "אנחנו צריכים לעשות דברים קצת שונה, ולכן מציעים מעטפת שלמה לשחקנים שלנו, שבה הם יכולים להתרכז רק בכדורסל.

"אנחנו מציעים מגורים בקיבוץ, חמישה אימונים בשבוע, אימונים אישיים ועבודה בתור חונכים בבית הספר, שמחברת אותם לדור הצעיר ולקהילה. מעט מאוד קבוצות בליגה, אם בכלל, מציעות את זה, וזה מאפשר לנו לפתות שחקנים צעירים להגיע אלינו. ברור שהן לגוראן והן לסרג'ן יש חלק גדול בזה ובגידול דור העתיד של השחקנים והמאמנים".

כחלק מ