צילום: מהאלבום המשפחתי נער בר-מצווה ממוצע נוטל על עצמו משימות של עלייה לתורה, עבודת שורשים, תרומה לקהילה, הכרת צורת חיים אחרת, וכיו"ב. אבל עילאי אלחנתי (13) מקיבוץ מחניים בהחלט אינו נער ממוצע.

עוד ספורט קיבוצי:
"לדווש גם כשיש ספק ולא רואים מטר קדימה"
הקצין הקיבוצניק מאמין באורח חיים בריא
הקיבוצניקים מכשירים את הדור הבא של הקפוארה

לצד המשימות שנדרש לעשות בדומה לבני גילו בקיבוץ, החליט עילאי להסתער על משימה שספק רב אם ביצע בן גילו בארץ ובעולם: שחייה רצופה של 10,000 מטרים (עשרה קילומטרים) בארבע שעות וחצי. באמצע חודש דצמבר (17.12), בעידודם של חבריו מהקיבוץ ובני משפחתו, הצליח לגמוא 400 בריכות, כאשר בכל רגע נתון שוחים לצדו שותפים למשימה, אם כי למרחקים קטנים בהרבה.

האדם שאימן והמריץ את עילאי לבצע את מרתון השחייה המדהים הזה, בבריכת ה"קאנטרי קלאב" שבצפת, היה יגאל סלע (מחניים), בעצמו שיאן מדהים של גמיאת מרחקים ארוכים בבריכה. ביולי 2014 "חגג" סלע (63) מלאות 13 שנה להחלמתו ממחלת הסרטן בדרך מיוחדת: הוא צלח 25 ק"מ (שהם אלף בריכות ברציפות), וליווה את המשימה הייחודית בקמפיין אינטרנט שנועד לגייס כסף לטובת מכשיר טיפול במחלת הסרטן. סלע גם ליווה את אלחנתי בחלק ניכר מהבריכות (160 במספר), ולבסוף היה מאושר על ההישג של חניכו המצטיין.



"לקראת המשחה הארוך ביותר שילד בגילי עשה התאמנתי במשך כשלושה חודשים בהדרכתו של יגאל סלע", מספר עילאי אלחנתי. "התחלנו בארבעים בריכות, ולאט-לאט הגדלנו את המספר - הכל בסגנון חתירה, וקצת פרפר. המרחק הגדול ביותר שעשיתי באימונים היה 350 בריכות".

איך נדבקת בחיידק השחייה?
עילאי אלחנתי: "אני שוחה כבר חמש שנים בגליל-עליון בהדרכתו של רן אבן דנן. עד למשחה האחרון שחיתי רק בריכות קצרות, ושחייה אחת ארוכה. אבי היה בצעירותו שחיין, גם דודתי, וכנראה שזה עבר אליי. השנה החלטתי לפרוש משחייה תחרותית, ובקיץ פגשתי בבריכה את יגאל, שהציע לי להצטרף אליו לאתגר הבא. הרעיון הקסים אותי ועניתי בחיוב".

ספר קצת על המשחה של 10,000 ק"מ.
"היה לי לא-פשוט, אבל לא רציתי לוותר וגם לא ממש יכולתי, כי אם הייתי מחליט להפסיק היו דוחפים אותי שוב ושוב למים. אחרי 300 בריכות היה לי משבר, כאב בכתף, אבל במקום לפרוש שחיתי אפילו יותר מהר.
מלבד יגאל שחו לצדי גם הוריי, אוסי - חברת קיבוץ, בחור מעיריית צפת, דודי יניב ורן המאמן. כל ארבעים בריכות עשיתי הפסקה של שתי דקות, אכלתי בננה, שתיתי וחזרתי למים".

ואיך חגגתם בסוף המשחה?
"הרבה חיבוקים ונשיקות, ארוחה טובה, צילומים, וטקס קצר מלווה בברכות שבסופו העניקו לי גביע ומדליה שתרמה המועצה האזורית הגליל-העליון. היה כיף לא נורמלי. אני רוצה לעשות הישג נוסף בבריכה, מפתיע יותר, אבל כרגע אסור לי לדבר על זה".