צילום: גלית יערי בשביל להתייצב לרכיבת שטח ראשונה, חמוש בזוג אופני נשים עם כיסא תינוק מלפנים, נחוצות ביצים של שור. המחזה הזה של הרוכב הטירון אילן אולמן הפיל מהאופניים את החבורה הגברית הקשוחה שהסכימה לקחת אותו לטבילת אש תחת חסותה. את קיתונות הלעג והצחוק שהמטירו עליו גברברי הקיבוץ הוא בלע בגבורה, וחזר הביתה עם גוף מפורק, ישבן דואב וניצוץ בעיניים.

עוד על ספורט בקיבוצים:
הקצין הקיבוצניק מאמין באורח חיים בריא
הקיבוצניקים מכשירים את הדור הבא של הקפוארה
עמק החולה: מרוץ חנוכה לזכר נופלי בית הספר

עשר שנים מאז אותה רכיבה, כבר היה אילן אולמן מנען בפסגת התחום: מאמן נבחרת ישראל באופני כביש, הבעלים של מועדון רכיבה מצליח בפריסה ארצית ופרשן צבעוני וחד לשון בערוץ הספורט, שמביא לשידורי ה"טור דה פראנס" את הלהט ואת הדימויים החד פעמיים שלו.

את אופני הנשים הוא שדרג אחרי חודש, כשהבין שזה זה, ואחרי חודשיים התחיל לאתגר את עצמו בתחרויות. החבר'ה של האופניים מנען שדרגו לעצמם לאט לאט כרס קטנה או כורסה גדולה, והתפזרו. הוא נשאר על האוכף, עושה בחירות אמיצות ומדווש לטופ של מאמני הרכיבה בישראל.



"לחיות בעוצמה ולנצח"
אולמן (43), דור שלישי בנען, נשוי לשרון, מנהלת הקהילה, גם היא בת הקיבוץ, ואב לרועי (15), "כדורגלן ומתאגרף באגרוף תאילנדי", לקאמי (12) "נגנית גיטרה", וליולי (11) "רוכבת סוסים". יש לו מראה של רוכב, גבוה ורזה, בלי גרם שומן מיותר. גם את החלב בנס קפה הוא רצה דל שומן ועם חצי סוכרזית.

במהלך שיחה אתו צריך להתרגל לשפה הציורית שלו, ולתרגם את הראש. האוזן מקבלת מנה גדושה מהדיבור הזה של אנשים שמודעים לעצמם בכל רגע נתון ומספיק טוב להם במשבצת הפרטית כדי שירצו להרים ולקדם אחרים. הרפרטואר: "תשוקה. לב דופק. לחיות חזק. לחיות בעוצמה. פריצת דרך. לנצח. הרבה בירה. לממש. להגשים" - מפומפם חזק, יחד עם מילים לועזיות, יציאות חזקות של הומור, לעיתים מוטרף.

איך הופך צופה של הטור דה פראנס להיות מאמן?
אילן אולמן: "תמיד עשיתי הרבה ספורט. אחרי שנולד הילד הראשון ונשארתי רק עם הכדורגל של פעם בשבוע עם החבר'ה, הבנתי שזה לא מספיק לי. באותו קיץ, כמו בכל קיץ, צפיתי שוב בטור דה פראנס בטלוויזיה. ראיתי את לאנס קם על הדוושות המזוינות, ההר נדלק, ריח של נפט עמד באוויר ואני הבנתי ש'אאוריקה! ז'ה טאם!' ראיתי את האור וקניתי במחיר מופקע אופניים מוזהבים של טרק".

כשחזר הביתה עם הרכש החדש וחור בתקציב, קיבל איפוס מהיר מהאם הטרייה. "שרון עיקמה את האף, ואמרה שאני אגואיסט שקניתי רק לעצמי דגם של גברים, ואין כיסא תינוק ואיך בדיוק היא תרכב על זה. בבושת פנים חזרתי לחנות והחלפתי לאופני נשים אדומים, כולל התקנה של כיסא תינוק".

על האופניים ההם היא מעולם לא עלתה, אבל לאינטואיציה הנשית אין תחליף והתפנית בעלילה רשומה לזכותה. "שרון עשתה את הטעות הכי גדולה שלה, וכמתנת יום הולדת רשמה אותי לקורס מדריכי רכיבה. הייתי הצעיר בחבורה בין רוכבים ומאמנים ותיקים. שם נחשפתי לעולם שלהם".

איפה עבדת אז?
"הייתי מנהל שיווק בחברה פרטית גדולה בתחום הדלק, אחרי תואר ראשון במנהל עסקים. תפקיד בכיר. עבודה מצוינת. רכב צמוד. אבל הייתי אומלל, על אמת. אני יוצא בבוקר למכור דלק והחבר'ה מהקורס יוצאים לרכוב. מתקשר אליהם בדרך לישיבה ושומע אותם עונים לי על האופניים. זה הטריף אותי".

התפטרת?
"ברחתי. זה היה עידן אחר. בקיבוץ שלפני ההפרטה לא שינה כלום כמה הרווחת, גם ככה נתקעת עם תקציב חבר. לא היתה לי שום תוכנית ולא היה לי כסף. אבל בן אדם צריך לעשות מה שהוא אוהב. אמרתי לשרון שנסתדר והקמתי מועדון רכיבה".

איך הלך לך?
"לא יודע אם היה לי מזל או כי הייתי מאמן טוב, הכל קרה מאוד מהר. התחברתי עם נותני חסות, הייתי חיית אינטרנט, הבאתי את היתרונות שלי בשיווק. אני מטבעי אוטודידקט וסקרן, הכנסתי כלים לאימון מדיד יותר, לאימון מנטלי, והיו תוצאות והישגים. אבל גדלתי מדי. ממועדון עם נותן חסות זה הפך לנותן חסות עם מועדון, זה השפיע על היכולת שלי לקבל החלטות מקצועיות שלא יושפעו מאינטרסים כלכליים, והחלטתי לעזוב".

ואז באה המהלומה
אולמן חשב לשחרר הכל ולצאת מהתחום. "הייתי קצת נאיבי, ומאוכזב שאנשים שאהבתי התנגשו עמי", הוא משחזר. ואז באה המהלומה. "קיבלתי הפתעה: תביעה על הפרת חוזה, גניבת לקוחות וגניבת סוד, על הרבה כסף, שלא היה לי". הוא מתאר תקופה קשה של מערכה משפטית מתישה, ובמקביל, צורך להמשיך לאמן ולתפקד כרגיל.

התביעה הבעירה בו אש זועמת, בה השתמש כדי להחזיר מלחמה. אולמן פתח קבוצה חדשה תחת השם "500 וואט" (ששימש עד אז את אתר האינטרנט הפרטי שלו, למאמרים ולתוכניות אימון אישיות). "מרגע שאתה מקבל החלטה", הוא אומר, "זה כמו לקפוץ לזרם בנהר שוצף,