ג'ניה דודוצקין, הקפטן מקיבוץ כפר-מסריק, שהניף בעונה זו את הגביע ואת צלחת האליפות בכדורעף - החליט לפרוש, בגיל צעיר יחסית (27).

עוד על הכדורעף הקיבוצי:
הכדורעפנית מורן צור: "מחויבת לנבחרת ולזלינגר"
80 שנה לכדורעף הישראלי: הצדעה לקיבוצניקים
עוסקים או מצטיינים בענפי ספורט? ספרו לנו בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

ג'ניה כבר כמעט פרש ממשחק מקצועני, אך בזכות מאמנו נועם כץ (עין-המפרץ), ששכנע אותו להישאר, הצליח לממש את הפוטנציאל ולתפוס מקום בהרכב הקבוצה. כעת, לאחר שלדבריו מיצה את התחום המקצועי בענף, החליט ג'ניה להתרכז בלימודי הפסיכולוגיה.

אחד משיאיו השנה היה הריאיון שהעניק, בו סיפר בגלוי על חייו כהומוסקסואל וכספורטאי. השחקן, שהפך לסמל הקבוצה, הרחיב בכך את גבולות ההכרה, הלגיטימציה והסובלנות כלפי שחקנים הומואים, בספורט ובכלל.


מה גורם לך להודיע השנה על פרישה?
ג'ניה דודוצקין: "הסיפור הזה מתגלגל אצלי כבר שנה וחצי. הודעתי לקבוצה שאני פורש וניסו לשכנע אותי להישאר עוד עונה, אבל ככל שהתקדם הזמן לקראת תחילת האימונים הרגשתי שלא יהיה נכון להישאר. אני מרגיש שמיציתי את הכדורעף. אני רוצה לשים דגש על הלימודים, פסיכולוגיה. הכדורעף נתן לי יותר ממה שחשבתי,
מבחינה אישית ומקצועית. הגשמתי חלומות, תפסתי מקום פותח בהרכב, הייתי קפטן וזכיתי בתארים".

איך השפיע הריאיון החושפני על חייך?
"לאחר אותו ריאיון - וראיונות נוספים בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה - קיבלתי מבול של תגובות תומכות, והבנתי שהשפעתי על הומואים רבים בכך ששיתפתי את סיפור חיי כהומו בקבוצה. זומנתי להרצאה באוניברסיטת חיפה לדבר על הנושא. בשבילי זה היה טריוויאלי, לא הבנתי את כל הטררם שיצרתי. זו חוויה, לקבל כזאת תגובה של 'וואו'. גם אם היום אנשים יותר ליברלים כלפי הנושא, עדיין בעייתי מאוד לשחקן להיות הומו בקבוצה".