את ליל הסדר חגג השייט ערן סלע (בן 26, מקיבוץ שדות ים) בצרפת, כשהתחרה שם בעוד תחרות שיט בדגם 470 עם בן זוגו לסירה, גידי קליגר, המעוטר במדליות ובשיוטים אולימפיים. סלע וקליגר מתאמנים קשה כדי להעפיל לאולימפיאדת לונדון בשנה הבאה.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות הקיבוץ" בפייסבוק

אם יצלח את הקריטריון הישראלי הנוקשה, יעפיל ערן סלע לראשונה לאולימפיאדה, וזאת לאחר שכבר ויתר על החלום האולימפי ופרש לאימון. אלא שגידי קליגר קרא לו לדגל - להיות שותפו לסירה - וכך קמה הקריירה לתחייה.

פרשת בגיל צעיר. למה?
ערן סלע: "פרשתי כי לא הייתי מספיק טוב. ענף השיט הוא אכזרי, צריך להיות בטופ העולמי כדי לקבל מימון מספונסר שיאפשר להתחרות בחו"ל. ברגע שראיתי שאני לא מצליח להגיע לרמה עולמית - נאלצתי לפרוש, וכך עושים גם שייטים אחרים, כי פשוט אי אפשר בלי מימון חיצוני. עברתי לאימון נוער, ובמשך שנה וחצי אימנתי ולא התחריתי. גידי החזיר אותי לשיט התחרותי וגם לטופ העולמי, ועכשיו אנחנו מתוגמלים ויכולים לנסוע לחו"ל ולהתאמן באופן מקצועי".

סלע וקליגר בים. חיבור נפלא (צילום: אילן תשתש)

איך ההרגשה, לחזור להתחרות, ועוד עם שייט כמו גידי קליגר?
"החזרה היתה מדהימה. גידי הוא שייט מהטובים בעולם. הוא היה בשתי אולימפיאדות וזכה במדליות רבות. גידי שט עם אודי גל, וכשהחליטו לסיים את העבודה המשותפת - לשמחתי גידי בחר בי. גידי הוא מקצוען אמיתי, החיבור אתו נפלא. חודש אחרי שהתחלנו להתחרות יחד, סיימנו במקום השלישי בתחרות והיינו קרובים לזהב. החותמת לכך שאנו על הגל העולמי היא מדליית הכסף שזכינו בה באליפות אירופה. כמעט זכינו שם במקום הראשון ובזהב. אז הבנתי שאנו טובים ויכולים להגיע הכי רחוק".

מה השתנה בך מאז הפרישה והחזרה?
"אני מרגיש כמו שייט אחר - קר, מחושב, ולא נותן למחשבות להשתלט עלי. שייטים שמכירים אותי עוד מהילדים אמרו לי שרואים את השינוי. אני מרגיש בוגר יותר ועם פרופורציות לגבי החיים. הפרישה עשתה לי רק טוב. בלעדיה לא הייתי מתחרה על כרטיס לאולימפיאדה. זו הפעם הראשונה שהרצון להתקדם ולהצליח בא ממני. גם מקצועית אני רואה דברים אחרת. גידי ואני כל הזמן משתפרים.
יש לנו מאמן חדש, אייל לוין, שבעצמו היה שייט וכמוני נאלץ לפרוש ולעבור לאימון עקב תוצאה לא מספיק טובה. אייל עוזר לנו לראות את הסיטואציות מזווית אחרת, ובכך מסייע לנו להתקדם".

המימון שאתם מקבלים מאפשר לכם להיות ספורטאים מקצוענים?
"כיום אני מקבל מלגה מהוועד האולימפי, כך שאני מקצוען לגמרי, אבל הרבה מזה אני זוקף לזכות העובדה שאני בקיבוץ. שכר הדירה נמוך ואין לי הוצאות כמו של מישהו שחי בעיר. אני חי כמקצוען, קם לאימון, נמצא שבועיים מתוך חודש בתחרויות בחו"ל, ונהנה מכל רגע. לגבי המימון, אנו נתמכים כל השנים על ידי המועדון שלנו בציוד, אבל בבוגרים חייבים ספונסר, כי העלויות אדירות. הספונסר שלנו הוא חברת 'ימית', שעוסקת בציוד שיט ויושבת במרינה בתל אביב".

איזה הישג חסר לכם כדי להגיע לאולימפיאדה?
"אנחנו צריכים לעמוד בקריטריון ישראלי קשה, שדורש מאתנו להיות בעשירייה הראשונה בתחרות קדם אולימפית ולסיים עד מקום 16 באליפות העולם שתתקיים בדצמבר, באוסטרליה, בעיר פרת'. אני נהנה כל כך ממה שקורה לי, זה פשוט מדהים. כבר ויתרתי על חלום האולימפיאדה שכל כך רציתי, ופתאום באה הזדמנות שנייה. עצם הזכות שקיבלתי מאפשרת לי לחוות הכל אחרת. אני לא מפחד מהעתיד, אני מחכה לו ומתכונן אליו בצורה מקצועית. במהלך השנים הבנתי שהשיוטים הכי טובים היו אלה שבהם הצלחתי להתנתק מכל הסובב אותי ולהיות מרוכז".