גלעד שמחוני כבר לא ילד. בגיל 43, נשוי לאורלי (ממשפחת פורמן מקיבוץ מעברות), אב לשלושה ילדים - הוא עדיין מגיע ראשון לכל אימון, ועל פי מאמנו שרון אברהמי (גניגר) הוא מתפקד בהתלהבות סוחפת, ממש כמו מי שרק התחיל לשחק. פעם קיבל את הכינוי "מהפכוני" בזכות מהפכים בלתי-אפשריים שעשה במשחקים שנראו אבודים. היום הוא קפטן קבוצת הפועל SP תל אביב (SP - "סופר פייפ" - חברה-בת של "מצרפלס", מקיבוץ מצר, הספונסרית של הקבוצה), ממעט לשחק אבל עדיין נהנה מכל שנייה.

בואו להצטרף לעמוד שלנו בפייסבוק

שמחוני, בן למשפחה מראשוני גנוסר שגדל בילדותו בגניגר, הוא ראשון השחקנים שהחל לשחק בקבוצה כשהוקמה על ידי האוהדים בליגה ב' בשנת 2007, וכיום הוא נמנה עם חמישה חברי מועדון שמתפקדים כוועד המנהל של הקבוצה. כעת הוא מודיע שזוהי שנתו האחרונה בקבוצה כשחקן פעיל. בשנה הבאה ימשיך לנהל וישחק להנאתו באחת הקבוצות מהליגות הנמוכות, כי אי אפשר באמת להפסיק להחזיק בכדור העגול.

"אנו כל שנה עולים ליגה ומקווים שהשנה תהיה זו עלייה רביעית רצופה, אל ליגת העל, זו מטרתנו", אומר שמחוני. "ככל שהקבוצה עולה ליגות, כך באופן טבעי אני פחות ופחות משחק. אני שמח לשחק כל דקה וכל שנייה, נהנה להתאמן ולשחק עם הצעירים ומנסה לתרום ככל יכולתי".

מהו תפקידך בקבוצה?
גלעד שמחוני: "הכדורסל מורכב יותר מהנתון כמה כל אחד קולע. אני תורם מעבר לנקודות, כדי שהקבוצה תהיה מאוחדת ומגובשת וששרון יהנה מקבוצה ממושמעת בעלת אופי חזק, כפי שמגיע לו. הרי אי אפשר שכולם ישחקו בכל הדקות או יקבלו כל הזמן את הזריקות. הצעירים רואים אותי יושב על הספסל, מעודד את כולם, ממתין לדקות שלי, הם מיישרים קו וביחד יצרנו את הקבוצה המגובשת ביותר בה שיחקתי עד היום".

מה גורם לך להמשיך לשחק? שחקנים בגילך כבר מזמן תלו את הנעליים.
"זוהי סיטואציה ייחודית. בסוף שנות התשעים שיחקתי בליגת העל וראיתי שבאופן טבעי אני נפלט ממנה על ידי שחקנים צעירים ומוכשרים. בשנים הראשונות לאחר מכן קיבלתי עוד כמה הצעות, אבל דחיתי אותן. עשר שנים אחר כך הגיעה פתאום ההזמנה מאורי שלף להצטרף לאוסישקין, וקפצתי על ההזדמנות. כבר במשחק הראשון הבנתי שעשיתי בחירה נכונה. הגיע יותר קהל מרוב הקבוצות בליגת העל, ואני מדבר על ליגה ב'. אני גאה להיות שותף לעשייה שבה אנחנו, האוהדים, מקימים מחדש את מועדון הספורט הפועל תל אביב. הדבר שמבדיל אותנו מכל הקבוצות הוא שאנחנו לא קבוצה שיש לה אוהדים, אלא אוהדים שיש להם קבוצה".

איך זה עובד, שהאוהדים מנהלים קבוצה?
"יש תקנון ויש שקיפות. מתקיימות אסיפות של האוהדים ולפי החלטת הרוב מתקבלות ההחלטות. כמו בקיבוץ יש חילוקי דעות ומנסים לשכנע, ובסוף מחליטים בצורה דמוקרטית. אני נבחרתי להיות אחד מתוך חמשת חברי הוועד המנהל, ואנו אמונים להוציא לפועל את החלטות האוהדים. מה שיפה אצלנו זה שכל אחד יכול להיות בעלים של קבוצה. כל מי שרוצה בכך משלם דמי חבר בסך 300 ש"ח לשנה והוא בעלים של חלק מהפועל תל אביב. אני מזמין את בני הקיבוצים שעדיין לא הצטרפו - לקחת חלק פעיל בפרויקט היוצא דופן הזה. ביחד נחזיר את הפועל תל אביב למקומה הטבעי".

נקפוץ רגע לעבר. מתי התחלת לשחק?
"את המשחק הראשון שלי בליגת העל עשיתי בשנת 1986 במדי הפועל גבת. אני זוכר איך כילד, בגניגר, הייתי פורש שמיכה ותופס מקום במגרש שעות לפני המשחק כדי לראות הכי טוב שאפשר. ראיתי בילדותי את נח רם, המאמן הראשון שלי, את הקבוצה הנהדרת של איתמר מרזל, עירא הררי ובוזי ינאי, שגם זכיתי לשחק עמו שנים מאוחר יותר, לקראת סוף הקריירה שלו. אחר כך ראיתי את ההיעלמות הטבעית של הכדורסל הקיבוצי הנפלא של קבוצות כמו גבת-יגור, נען וגן-שמואל. היתה לי הזכות לשחק נגד שחקנים גדולים כמו גורדון, חזן, קטש, שפר וגודס. היתה לי זכות גדולה להיות שותף לכדורסל הישראלי במשך הרבה שנים, ואני גאה על אקורד הסיום של הקריירה שלי כשחקן. יאללה הפועל".