בקיץ האחרון מלאו שישים שנה לצליחת הכינרת העממית. אל הטקס החגיגי, שנערך בסיום המשחה, הגיע גבר גבוה וחסון שלא ניכר עליו כי הוא מתקרב לשנתו התשעים. הוא אומנם הוזמן לשבת על בימת הכבוד, כמי שהיה מן ההוגים והמארגנים של הצליחה העממית בתחילת שנות החמישים - אבל איש לא הציג אותו בפני הנאספים ולא ביקש ממנו לשאת דברים.

שמריהו נאבל, האיש והאגדה, נפגע עד עמקי נשמתו. הוא נזכר כיצד לפני שנים אחדות, בעת שביקש להיכנס לאירוע ספורט דומה, דרשו ממנו המאבטחים להזדהות ולהציג הזמנה על שמו. "אלמלא הייתי יוזם ומפיק את אירועי הספורט בעמק הירדן ובאיגוד הפועל", השיב למי שלא ידע אותו ואת מורשתו, "כל זה לא היה קיים".

שמריהו נאבל היה המורה להתעמלות ומאמן השחייה של אלפים ואלופים מבני עמק הירדן. כינוסי הפועל לדורותיהם, ובעיקר מפגני ההתעמלות שפתחו או סגרו אותם, רשומים בין השאר על שמו. הוא היה קשוח, האמין בחינוך ספרטני, אבל דווקא למרות (או בזכות) הדברים האלה, היה נערץ על תלמידיו הרבים, שחלקם הגיעו לשיאים ולהישגים ארציים ובינלאומיים בתחומם.

כדי שלא תחלוף לה, ככה בשקט, תהילת עולם - יזמו תלמידיו של שמריהו, שמרביתם נושקים לשנתם השבעים, מפגש מחווה בקיבוץ אפיקים. בני רוזן (בן אפיקים, תושב המושבה כינרת), יאיר גורן (אפיקים - רמת-השרון) וצבי (צ'ירי) אשכנזי מאפיקים עמלו על האירוע במשך חודשיים. שמריהו התקשה להסתיר את התרגשותו. בשל נסיבות משפחתיות נאלץ לעזוב את קיבוצו בשנת 1961 והדיר את רגליו ממנו למשך עשרות שנים, וכעת חזר לסגור מעגל ולספר על השנים היפות טרם המשבר. החברים השיבו לו את כבודו האבוד, ולשעה קלה היו לאותם ילדים נזופים, שלימים הפכו לאלופי הארץ בשחייה ובאתלטיקה.

מורח את השחיינים בגריז
שמריהו נאבל נולד בשנת 1919 בקרקוב שבפולין. בשנת 1939 עלה ארצה. עד מלחמת העצמאות עבד כמדריך כדורסל, כדורעף ושחייה. הוא היה רכז מקצועי של "הפועל" בעמק הירדן, ושימש כקצין אימון גופני של הנח"ל, הגדנ"ע וגולני. בשנות החמישים היה למורה התעמלות בעמק הירדן (התגורר שנה באשדות-יעקב, ועוד 12 שנה כחבר באפיקים). הוא יזם וארגן את צליחת הכינרת ואת צעדת הכינרת; היה ממארגני כינוסי הפועל השישי, השביעי והשמיני. משנות השבעים של המאה הקודמת ועד לפני שנים אחדות עבד כמורה להתעמלות ומאמן שחייה בהפועל אביחיל.

צבי (צ'ירי) אשכנזי, בעלה של יהודית (לוזיה), שהיתה אלופת הארץ של שנות השישים בשחיית פרפר, פתח את שורת המברכים: "שמריהו, אצלך למדנו לא רק לרוץ מהר יותר, לא רק לנתר גבוה יותר, לא רק לקפוץ רחוק יותר, לא רק לחתור בקצב במימי הברכה - למדנו ושאבנו את הרוח ממך. רכשנו דרכך את סוד המסלול, השדה, הבריכה. הספורט, כערך, היווה את נעורינו. שמריהו, יצרת אלופים אבל חינכת גם אלפים, ועל כן נאספנו כאן, להודות לך על כל אלה".

עדנה רוט, חברת אפיקים, דיברה על מופע החקלאות שהפיק וביים נאבל באחד מכינוסי הפועל. בצלאל (צלי) אלרואי שר וקרא מקאמה על האיש ופועלו. יואש אלרואי (אחיו של צלי), שהיה במשך שנים רבות שדר ספורט ומנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית, הודה למורה המיתולוגי שהולך עמו לאורך כל הדרך הספורטיבית והתקשורתית. "הדבקות שלך בכל משימה ספורטיבית, החינוך שלך למצוינות, דמותך הגדולה - משפיעים עלי לאורך כל הקריירה", אמר אלרואי. "עיצבת אותי כספורטאי, ואני מקווה שגם כאדם בעל ערכים".

יהודית לוזיה-אשכנזי (66), חברת אפיקים ושיאנית שחייה בפרפר ובחזה, דיברה על נאבל שלה. "אני הייתי דווקא נורא איטית בתנועות שלי, ושחיתי מהר כי דמיינתי כאילו מישהו רודף אחרי. שמריהו קרא לי, למרות שהייתי גבוהה, 'אפרוח' ו'ציפציף'. אני זוכרת שכאשר שמריהו היה מתעצבן הוא היה מטיח בנו את רמקול הפח שלו. לא פעם אמר: 'למה שולחים אלי את כל המטומטמים'".

עוד סיפרה יהודית כי חניכי שמריהו תמיד ניצחו בקרב-רב בשחייה. "פעם אחת הגענו רק למקום השני כי בגד הים של אחת השחייניות נקרע והיא הפסיקה לשחות. שמריהו נורא כעס, ואמר: 'עם בגד ים, בלי בגד ים, צריך להמשיך לשחות'. אותה נערה לא חזרה מאז לבריכה".

בהמשך, לקול צחוקם של הנאספים, נזכרה יהודית בכך שנאלצו לשחות ולהתאמן עד חנוכה ממש. "כבר היה נורא קר, אז נאבל הביא גריז מהרפת ומרח אותנו. זה היה מסריח וסמיך, גם לא חימם במיוחד, אבל היה צריך למרוח. אחר-כך, במקלחת, הסרנו את הגריז באמצעות השיש של הכיור. לא היו הורים, לא חברים מבוגרים, היינו נטו בידיים של שמריהו".

ד"ר אורי זימרי, שכיהן במשך שנים רבות כיו"ר איגוד הכדורסל והתאחדות הספורט בישראל, סיפר במפגש על חוויות עם שמריהו, שחוצות דורות של ספורטאים. "יום אחד באתי לראות אימון שחייה בוינגייט וראינו שישה ילדים שוחים תחת עינו הבוחנת של נאבל. שלו