שרון אברהמי (34, גניגר, יליד קיבוץ שמיר) מונה למאמן הפועל עפולה מהליגה הלאומית. אברהמי שיחק במחלקת הנוער של עמק יזרעאל, וכן בבוגרים בגבת, במכבי מוצקין, באליצור קריית-אתא ובמכבי חדרה. שיאו האישי היה בשלוש השנים בהן כיהן כקפטן קבוצת קריית-אתא, ששיחקה אז בליגת העל. במקביל להיותו שחקן, אימן אברהמי את מחלקת הילדים והנוער של לאומית עמק-יזרעאל.

לפני שלוש שנים פרש מהמשחק, ומיד מונה למאמן קריית-אתא, עמה צעד על מסלול ההצלחה עד להעפלה לליגת העל. אז קיבל הצעה לחתום בעפולה, ולאחר לבטים עשה זאת. בנוסף להיותו מאמן קבוצת הבוגרים, מנהל שרון מזה עשר שנים, יחד עם מתן בירנבאום (תל-עדשים), את בית הספר לכדורסל, שהקימו בעצמם. זהו אחד המועדונים הגדולים בארץ, בו חברים כאלף ילדים מכיתות א'-ה'. שרון נשוי לסמדר (בת ניר-דוד), עמה ועם הבנות (עדי ומאיה) הוא מתגורר בשכונת ההרחבה של גניגר.

שרון אברהמי. קודם כל מנסה ליהנות צילום: חגי אהרון

מה מייחד אותך כמאמן?
שרון אברהמי: "שחקנים אוהבים להתאמן אתי. אני מאמין שכדורסל משחקים קודם כול בראש, ולכן אני עובד על הצד המנטלי. אבל כשצריך אני גם צועק. אני אוהב לנהל משחק ומאמין שאני טוב בזה".

בעפולה יש קבוצה טובה וקהל טוב. השאיפות שלהם הן להגיע לצמרת. איך אתה חי עם הלחץ?
"המטרה של הקבוצה היא לעלות לליגת העל. אנחנו אחת מארבע הקבוצות הטובות על הנייר. בשביל לעלות ליגה צריך שיקרו הרבה דברים ושהקבוצה תתחבר. כדורסל הוא מקצוע אכזרי ומאמן כדורסל חי בלחץ גדול. אני, אישית, חושב ומשדר חיוביות. אם אכנס למחשבות רעות, אשתגע. בסך הכול אני אוהב את מה שאני עושה, ולכן קודם כול אני מנסה ליהנות, למרות שזה קשה".

קשה באיזה מובן?
"משחק כדורסל הוא מאוד טקטי, אני מקבל מאות החלטות במהלכו. מדובר בניהול של מערכת גדולה יותר מהקבוצה עצמה. צריך להיות בקשר עם ההנהלה ולעבוד מול התקשורת ומול קהל. זו מערכת גדולה שמצריכה ניהול, כולל צפייה בקלטות והכנה קפדנית למשחק. גם לבנות קבוצה מאפס זה אתגר מעניין. למרות כל הלחץ, אני שואף ומצפה מעצמי ליהנות ולהצליח עם עפולה".