'תפסיק להשמיץ כל הזמן' אינה אמירה שיש בה לשון הרע, פסקה השופטת ברכה לחמן מבית משפט השלום בטבריה, ודחתה תביעת לשון הרע שהגיש חבר קיבוץ כינרת וחבר דירקטוריון 'מחצבות כינרת' כנגד יו"ר 'כינרת אחזקות' ו'מחצבות כינרת'.

עוד ידיעות משפטיות מהקיבוצים:
על סמכויות ועדת הצרכים המיוחדים
מה החליט בית המשפט בנוגע לימי חופש של עובדים?

מחלוקת בין הצדדים בדבר קביעת גובה המלאי הקיים לרישום בדוחות הכספיים של מחצבות כינרת הוליכה לפולמוס בעניין הגשת מכרז משותף עם תאגיד מחצבות מקיבוץ אחר, והמשיכה לתכתובת בין הצדדים שבעטיה הגיש חבר הקיבוץ את תביעתו.



"המכרז הוא עוד אמצעי להחדיר שותף למחצבות כינרת ללא ידיעה, סמכות ורשות של בעלי הנכס. עד מתי?" התרעם ושאל החבר התובע בהודעה ששלח ליו"ר, וזה השיב במייל בהעתק לשבעה נמענים, כולם משמשים בתפקידים בקבוצת כינרת ובמחצבות כינרת: "קצה נפשי בהשמצות חסרות השחר הבלתי פוסקות שלך. מועצת המנהלים החליטה שאתה רשאי לראות את דוחות המלאי בכל עת. אז תיגש לראות אותם". "כל המהלך הזה אושר במועצת המנהלים", הוסיף היו"ר, וציין: "אתה היית מוביל המהלך של השקיפות מול הבנק בנושא ערך המלאי. התוצאה היא שאיננו יכולים לקבל עתה ערבות בנקאית של מיליון שקל כדי לגשת למכרז לבד. אני מצפה שתיקח אחריות ישירה לכך, ותפסיק להשמיץ כל הזמן".

באמצעות עו"ד דניאל אלטמן טען החבר כי במכתבו ביקש היו"ר הנתבע להטיל עליו את האשם ואת האחריות לפעולות ולהחלטות שניהל והוביל היו"ר באשר לשווי המלאי, ולעשותו שעיר לעזאזל בעיני חבריו. "דווקא הפעולות שלו", מתאר החבר, "עם חברים ותיקים בהנהלת מחצבות כינרת, הביאו לבדיקה שמנעה נזק של מיליוני שקלים, ורצון להעמיד את שווי המלאי בדוחות הכספיים לפי השווי האמתי, מבלי להטעות את הבנקים בדוחות כוזבים. יש בכך הוצאת לשון הרע כלפיי", טען החבר, ועתר לחייב את היו"ר לפצות אותו בסך 150 אלף שקלים.

היו"ר הנתבע, באמצעות עו"ד אבנר צור, דחה את טענות התובע. "זו תביעה קנטרנית וטורדנית", אמר היו"ר, "והיא הוגשה כדי להצר את צעדיי כיו"ר תאגיד כינרת אחזקות ולא לאפשר לי לנהל לפי שיקול דעתי. ההערות במכתבי היו במהלך עסקים כרגיל של התאגיד שעליו הופקדתי, ולא היה בהן משום לשון הרע או הטלת דופי בהתנהלותו המקצועית של התובע". עוד ציין הנתבע, כי התובע משמיץ אותו במשך תקופה ארוכה באשר להתנהלותו ותפקודו כיו"ר התאגיד, באמצעות הודעות מייל ושיחות עם חברי הנהלה.

המבחן אם 'פרסום' נכלל בגדר לשון הרע הוא אובייקטיבי, הסבירה השופטת, ובודק את האופן שבו האדם הסביר מבין את הפרסום והשפעת הדברים שנאמרו על הערכת אותו פרט בעיני הבריות, נוכח המשמעות שקורא סביר היה מייחס לדברים.

הפרסום נבחן בכללותו, ומשמעותו נבדקת לא רק על סמך המילים המדויקות, אלא גם מול הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום.
בחינת האמור על רקע זהות הדוברים, ההקשר שבו הוא נכתב ותוכנו, אמרה השופטת, מוליכה למסקנה כי אין מדובר בלשון הרע.

זו מחלוקת מקצועית כלכלית בין נושאי משרה, היא תיארה, בין יו"ר מחצבות כינרת (הנתבע), לבין חבר הדירקטוריון (התובע). הביטוי 'השמצה', סברה השופטת, אינו בא להשפיל או לבזות את התובע, אלא נעשה בו שימוש כמילת ביקורת על התנהלות התובע, שבאה כתגובה של מורת רוח ותסכול לאירועים ולהתרחשויות שעניינם בתוך דירקטוריון מחצבות כינרת.

שם, הדגישה השופטת, היה המקום לברר את המחלוקת, ולא להביאה להכרעה שיפוטית. בית המשפט לא יאסור ביקורת שתעמוד במבחן המידה והנסיבות. הביטויים הללו באו כאמירה ביקורתית כלפי התובע מצד אדם המשמש יו"ר תאגיד במסגרת הניהול העסקי. אין בביטויים הללו משום לשון הרע, ואין בהם אמירה מהותית שיש בה כדי להשפיל את התובע או לבזותו בעיני האדם הסביר.

דבריו של הנתבע, הוסיפה השופטת, נכתבו בשעת פולמוס ענייני לגיטימי בין הצדדים, עקב דיון מתמשך בעניינים שגם נדונו בישיבת מועצת המנהלים של מחצבות כינרת. המכותבים שצירף היו"ר בתשובתו לדואר האלקטרוני הם אלה שגם נכחו בישיבת מועצת המנהלים. הם נוגעים בדבר, ומכאן חשיבות מעורבותם בביקורת שהושמעה. משכך, לא היה בביטוי שהשתמש בו היו"ר כדי להשפיע עליהם.

השופטת דחתה את התביעה וחייבה את התובע לשלם לנתבע את הוצאות המשפט שלו בסך 10,000 שקלים.