צילום: אריה גנתון סכסוך בין חבר לבין קיבוצו באשר לסכומים שגובה הקיבוץ מהחבר בקשר למגוריו בבית הסיעודי יתברר בהליך של בוררות, ככל שתקנון הקיבוץ מחייב זאת, ולא בבית המשפט. כך פסקה השופטת אפרת רהבון מבית משפט השלום בבית שאן בתביעתו של חבר מעוז חיים, שתבע את הקיבוץ להשיב לו 72 אלף שקלים שגבה ממנו.

עוד ידיעות משפטיות מהקיבוצים:
חולתה: חבר שהועסק במטעים תובע את הקיבוץ
מצר: נתקע בשער - וחויב לפצות את הקיבוץ

באמצעות עו"ד גונן כספין תיאר החבר כי בעקבות מחלתו, והכרת המוסד לביטוח לאומי בו כנכה בדרגה של מאה אחוז, הוא עבר להתגורר בבית הסיעודי בקיבוץ. לטענתו גבה ממנו הקיבוץ בכל חודש סך של 2,830 שקלים, כשיעורה של קצבה פנסיונית שהוא מקבל ממקורות חיצוניים, וזאת להשלמת עלות החזקתו בבית הסיעודי של הקיבוץ.



הקיבוץ, באמצעות עו"ד גיל עוז, הסביר כי לפי החלטות הקיבוץ על חברים השוהים בבית סיעודי להעביר לקיבוץ את הכנסתם הכוללת, ובכלל זה תמלוגי ביטוח סיעוד, תקציב קיום קיבוצי לפנסיונר, פנסיה, חלוקת רווחים בקיבוץ וכל מרכיב אחר לצורך כיסוי עלות החזקתם בבית הסיעודי.

לדברי הקיבוץ, החבר התובע עשה דין לעצמו, לא העביר את מלוא הכנסותיו לקיבוץ, ומשך כספי פנסיה שהוא זכאי להם מחברת ביטוח חיצונית, וזאת בניגוד להחלטות הקיבוץ. משלא הועילו שיחות שהתקיימו בין הצדדים, אמר הקיבוץ, הוא החליט לחייב את החבר בגובה הסכום שהוא לא העביר לקיבוץ, דהיינו 2,830 שקלים בחודש.

לטענת הקיבוץ היה על החבר, קודם לפנייתו לערכאות, למצות את הליכי הערעור הפנימיים שעל חבר לנקוט במקרה שבו הוא מבקש לערער על החלטה מהחלטות הקיבוץ, ואת חובתו לנסות ליישב את הסכסוך במוסדות הקיבוץ, ורק לאחר מכן, ובהתאם לקבוע בתקנון, להפנות את הסכסוך להליכי בוררות ולא לבית המשפט.

החבר השיב ואמר שלא עלה בידם למצות את הליכי הערעור הפנימיים הואיל והקיבוץ עצמו הכשיל את קיומם של הליכים אלו. לאחר שהתעלם מפניותיהם, ומשלא נשאר להם מוצא אחר, הם פנו לבית המשפט. לדבריהם, אין זה מסוג הסכסוכים שיש ליישבם בבוררות.

לפי סעיף 111 לתקנון הקיבוץ, לחבר זכות ערעור על החלטות הרשויות המוסמכות של הקיבוץ. תקנה 2 לתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ) קובעת כי יישוב סכסוך בקיבוץ ימוצה תחילה, בכפוף לכל דין ולהוראות התקנון, במוסדות הקיבוץ המוסמכים לכך, בהליך ראוי והוגן.

"בהתאם להוראות המחייבות הללו במערכת היחסים בין הצדדים", אמרה השופטת אפרת רהבון, "היה על התובע למצות את כל הליכי הערעור הפנימיים ולפעול ליישוב הסכסוך בתוך מוסדות הקיבוץ". כאשר מצטרף חבר לקיבוץ, הסבירה השופטת, הוא מקבל עליו בכך את תוקפו המחייב של התקנון, שהוא הסכם מחייב בין הצדדים ושאותו הם מחויבים לקיים בתום לב, ופנייה לבית המשפט טרם מיצוי הליכי הערעור בהתאם לסעיף 111 לתקנון הקיבוץ במוסדות הקיבוץ היא הפרה של תקנון הקיבוץ.

השופטת לא קיבלה את טענת החבר שפנייתו לבית המשפט נעשתה בעקבות זאת שהקיבוץ מנע את אפשרות מיצוי ההליכים הפנימיים, שכן טענה זו לא נתמכה בראיות. מאחר שבדיון עצמו הודיע הקיבוץ שאינו עומד עוד על חובת מיצוי ההליכים הפנימיים, לא נותר לשופטת אלא לבדוק אם אכן קיימת חובת בוררות בסכסוך הזה.

בסעיף 113 לתקנון, אמרה השופטת, קיים מנגנון ליישוב סכסוכים בהליך של בוררות באשר לסכסוך אישי בין הקיבוץ ובין חבר הקיבוץ. לפי פקודת האגודות השיתופיות, המשיכה השופטת, סכסוך שיש לבררו בבוררות הוא כזה הנוגע לעסקי האגודה. "זהו מונח רחב", הסבירה השופטת, "הכולל סכסוכים הנוגעים לניהול העניינים הפנימיים של האגודה, להבדיל מאותם סכסוכים הנוגעים לחוקיותם של מוסדות האגודה או לתוקף בחירתם או מינויים של אלה".

מדובר בסכסוך כספי גרידא, אמרה השופטת, ועניינו בהחלטת הקיבוץ לגבות מהמשיב סכום נוסף להשלמת מימון החזקתו בבית הסיעודי מהכנסה פנסיונית חיצונית הקיימת לו. זהו סכסוך בין האגודה לבין חבריה על רקע עסקיה של האגודה, ומשכך היה על החבר להעבירו לבוררות טרם פנייתו לבית המשפט.
סוף דבר, השופטת עיכבה את הליכי התביעה בבית המשפט, הורתה על העברת הסכסוך להליכי בוררות לפי תקנון הקיבוץ, ואף וחייבה את החבר לשלם לקיבוץ 2,000 שקלים הוצאות המשפט.