צילום: עמית מגל בית המשפט המחוזי בנצרת הטיל אחריות אישית על דירקטורים ועל נושאי משרה בקיבוץ תל יוסף ובתאגיד המדגה שלו (האגודה השיתופית 'דגי תל יוסף'), ובהם מנכ"ל 'דגי יוסף', מנהל העסקים של הקיבוץ ומנהל השיווק של תאגיד המדגה. כמו כן הוטלה אחריות אישית על חברי הוועד הממונה בתקופה הנוגעת לתביעה, וחייב אותם לפצות את קיבוץ תל יוסף, כל אחד לפי שיעור אחריותו, בסכום הנזק שנגרם לקיבוץ ולמדגה בעקבות מחדליהם.

עוד ידיעות משפטיות מהקיבוצים:
המשטרה בודקת לאן נעלמו מיליון שקלים מכספת קיבוץ בדרום
"התביעה - החזרת רעה לקיבוץ תחת טובות רבות"
האישה לשעבר שתבעה לקבל מחצית מזכויות השיוך

בנובמבר 2011 הגישו התובעים - קיבוץ תל יוסף ותאגיד המדגה שלו (באמצעות עו"ד רון ישראל פינצי) - תביעה בסך חמישה מיליון שקלים נגד מנהל המדגה, ששימש בתפקיד עד לסיום העסקתו בשנת 2011, וכן כנגד מנהל העסקים של הקיבוץ, שהיה גם מנהל פעילות השיווק והזכיינות של תאגיד המדגה עד לסיום העסקתו בפברואר 2011. מנהל עסקים זה שימש גם חבר בוועד ההנהלה של המדגה.



בתביעה טענו התובעים שהמנהלים ניהלו את ענייני הקיבוץ והמדגה ברשלנות רבתי, תוך כדי הפרת אמונים וחובות הזהירות שלהם כנושאי משרה בכירים.
מנהל המדגה (באמצעות עו"ד יואב אבן) ומנהל העסקים (באמצעות עו"ד אבנר הקר) הכחישו את הטענות נגדם, ומנהל העסקים אף הגיש תביעה נגד שורה של נתבעים אחרים (בהליך משפטי הקרוי הודעה־תביעה לצדדים שלישיים), ובהם מנהל המדגה, הקיבוץ, ועוד 14 איש ששימשו באותה עת חברי הוועד המנהל של המדגה וחברי הוועד הממונה של הקיבוץ. האחריות לנזק הנטען, טען מנהל העסקים, מוטלת על מנהל המדגה, על הקיבוץ (שהתעלם מפניותיו באשר למדגה ועצם עיניים לנוכח המתרחש) ועל חברי הוועד הממונה (שהתרשלו ואפשרו למנהל המדגה לעשות במדגה ככל העולה על רוחו). גם אם הוא יימצא חייב, טען מנהל העסקים, הרי שעל הנתבעים הללו לשאת בחבות לנזק.

כל הצדדים השלישיים הללו הכחישו, באמצעות עו"ד ארז דר-לולו (ליפא מאיר ושות') את הטענות נגדם. השופט זיאד הווארי, סגן נשיא בית המשפט, סקר בפסק דין מפורט על פני יותר ממאה עמודים באשר לכל אחד מהנתבעים את התנהלותו ואת האחריות המיוחסת לו, ופסק מושכלות יסוד בהתנהלות נושאי משרה ודירקטורים בתאגיד הקיבוצי.

"על רקע משבר פיננסי קשה", תיאר השופט, "שכר הקיבוץ את שירותיו של ועד ממונה, שכיהן מינואר 2004 עד סוף 2010. בוועד היו מנהלים חיצוניים מטעם גוף מסחרי ומקצועי בעל ניסיון מוכח בניהול קיבוצים. לצדם כיהנו בוועד הממונה נציגי התנועה הקיבוצית וכן נציגי הארגון האזורי ומספר חברי קיבוץ. אלה ששימשו בתפקיד יו"ר הוועד הממונה של הקיבוץ היו חלק מוועדי ההנהלות של חברות הבת של הקיבוץ, וכיהנו בד בבד כיו"ר ועד ההנהלה של חברות הבת של הקיבוץ".
לדברי השופט, אין חולק על כך שמנהל המדגה ומנהל העסקים של הקיבוץ נחשבים נושאי משרה, כהגדרתם בחוק החברות. הצדדים השלישיים, שבמסגרת תפקידם בוועד הממונה פעלו כדירקטורים של תאגיד המדגה, נחשבים אף הם נושאי משרה.

חוק החברות מטיל על נושאי משרה חובת זהירות כלפי החברה, קובע את נורמות הזהירות הנדרשת מנושא משרה ומגדיר את חובת האמונים של נושא משרה לחברה. בית המשפט העליון, הדגיש השופט, החיל את מודל האחריות האישית של נושאי משרה הקיים בדיני חברות על אגודה שיתופית וחברי ועד האגודה.
חובת הזהירות בין דירקטור לחברה מטילה על נושא המשרה את החובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק. החברה רשאית לתבוע בנזיקין נושא משרה שהתרשל בתפקידו וגרם לה נזק. לא בכל מקרה שבו הוכח בדיעבד כי נושא המשרה יכול היה לקבל החלטה טובה יותר יקבע בית המשפט כי זה התרשל, אלא רק במצבים מהותיים בהם ברור שהחלטותיו התקבלו בצורה בלתי מקצועית, היו נגועות באינטרס אישי או נבעו משיקולים זרים.

בפתח הפסק שרטט השופט את כללי המשחק במגרש הדירקטורים, ולפיהם הוא בחן את התנהלות הנתבעים בתביעה."החלטות עסקיות שקיבלו נושאי משרה בנסיבות מיוחדות משוריינות מפני ביקורת שיפוטית", הסביר השופט, "ורק אם התקיים תהליך מסודר של קבלת ההחלטה, ואם לפני הדירקטורים שקיבלו את ההחלטה עמד כל המידע הנוגע לצורך קבלת ההחלטה. כאשר התהליך מתנהל כראוי - לא יבחן בית המשפט את ההחלטה שהתקבלה במבחנים של סבירות, ונושאי המשרה יהיו מוגנים מכוח חזקת התקינות הנובעת מהחלת כלל שיקול הדעת העסקי".

השופט מסביר שעל נושא המשרה לאסוף מידע ולא להסתפק בקבלתו הפסיבית. כלומר, עליו לשאול שאלות, לבחון את מהימנותם של מקורות המידע ושל יועציו, לקרוא ולהבין כל מסמך המוגש לו ולבדוק את החלטות ההנהלה. החובה להפעיל שיקול דעת עסקי פעיל מחייבת את חברי ההנהלה ואת הדירקטוריון בחובת איסוף המידע, שנעשתה החובה המרכזית ב