צילום: אביב לשם חבר קיבוץ אושה פנה בבקשה לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות להוציא צווים כנגד שכנו, אף הוא חבר קיבוץ, המורים לו להימנע מלעשות שימוש בתנור עצים בדירת המגורים שלו ולהסיר את צינורות המים שהעביר השכן לטענת החבר התובע בקיר הבית המשותף. כמו כן מבקש התובע לחייב את שכנו לשלם לו 7,000 שקלים בגין הנזקים שגרמו לו מפגעים אלו.

עוד ידיעות משפטיות מהקיבוצים:
נפל ונחבל - אבל לא הצליח להוכיח בבית המשפט
מה קרה כשפועל תבע את הקיבוץ
יחסים של 14 שנה נגררו לתביעה

הנתבע טען להגנתו שהדירות הן ברשות הקיבוץ, שאין בו שיוך דירות, ולכן על התובע להפנות את תביעתו כנגד הקיבוץ. שיפוץ הדירה בוצע באישור הקיבוץ, אמר החבר הנתבע. צנרת המים הישנה הוחלפה בחדשה ללא כל שינוי במקומה, בפיקוח ובאישור של מנהל התשתיות בקיבוץ ובידיעתו ובאישורו של השכן התובע. אשר לארובה, אמר הנתבע, נוכח תלונות התובע היא הוגבהה במטר על פי דרישת האחראית במועצה האזורית, ולכן אין בסיס לתביעה.



בעת הדיון בתביעה הסבירה הרשמת הבכירה יונת הברפלד-אברהם לתובע כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך להוציא צווים (שכן סמכותו מוגבלת לדון בתביעות כספיות "קטנות" ולתביעות הנוגעות למצרך). עוד אמר בית המשפט כי קיים בתקנון הקיבוץ מנגנון המחייב את חברי הקיבוץ לברר בהליך בוררות את הסכסוכים ביניהם. התובע שמע, הסכים וביקש למחוק את התביעה. בית המשפט מחק, ואף חייב אותו לשלם לנתבע 500 שקלים הוצאות המשפט.

התברר כי לא הייתה זו תביעתו היחידה של התובע. קודם לכן הוא תבע חֲברה אחרת בקיבוץ שתפצה אותו בסך 4,500 שקלים בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, משום שכלביה של אותה חֲברה נשכו את כלבתו. גם שם הגיע החבר לאולמה של אותה רשמת בית המשפט לתביעות קטנות. גם שם נחסמה דרכו בשל סעיף הבוררות הקיים בתקנון הקיבוץ. תביעתו נמחקה בפסק דין והועברה להליך בוררות, אך בערעור שהגיש החבר ביטל בית המשפט המחוזי את המחיקה, והתביעה הוחזרה להמשך הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות.

עתה ביקש החבר לנקוט דרך דומה. הוא ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה, ואמר שאין בתקנון הקיבוץ או בהפניה אל מוסד הבוררות של התנועה כדי לשלול ממנו זכות בסיסית לתבוע בבית המשפט. השופטת בטינה טאובר דנה בערעור, שמעה את טענות התובע כי הסכים למחוק את התביעה מפני שהרשמת "לא הציבה בפניו ברירה אחרת", אך לא השתכנעה.

"נקודת המוצא היא כי בעל הדין שקל היטב את שיקוליו טרם נתן את הסכמתו למחיקת התביעה, ולא בנקל תתקבל הטענה כי נפל פגם בהסכמתו", אמרה. "התובע לא הראה נימוק כבד משקל, שיאפשר לו לחזור מהסכמתו למחוק את התביעה. צדק בית המשפט לתביעות קטנות", כתבה השופטת, "עת סבר כי טוב יעשה החבר אם יסכים למחיקת התביעה בשל היעדר סמכותו העניינית לדון בסעדים שביקש התובע. גם אילו היה התובע ממשיך לנהל את תביעתו", הוסיפה השופטת, "הייתה ניצבת לפניו משוכה נוספת, שכן על הסכסוך שבינו לבין שכנו חל סעיף הבוררות הקבוע בתקנון הקיבוץ.

"העברת סכסוכים בין חברי קיבוץ לדיון לפני בורר, שימונה בידי המוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית,
מקיימת אינטרס פנימי של האגודה, ולפיו סכסוכים בין חברי האגודה, המשתייכים לאותה חברה מצומצמת והחיים בשכנות, יידונו לפני גוף אשר ייתן משנה חשיבות לאורח החיים הייחודי באגודה השיתופית ולחשיבות יישוב הסכסוך תוך כדי שמירה על עקרונות האגודה והקהילה שבה חיים הצדדים לסכסוך".

השופטת דחתה את טענות התובע כי תקנון הקיבוץ אינו מחייב אותו, או כי הליך הבוררות הקבוע בתקנון פוגע בזכויותיו כאזרח ובזכות הגישה שלו לערכאות, ואמרה כי הוא לא העלה כל נימוק מדוע לא ראוי לברר את הסכסוך בהליך בוררות, פרט לצורך לשלם אגרת בוררות בסך 5,000 שקלים.

מדוע ההתייחסות כאן אחרת מזו שבתביעת התובע בעניין הכלבים? שם, הסבירה השופטת, היה המצב שונה, שכן הדיון לא עוכב מראשיתו. הצדדים כבר הגישו את ראיותיהם, לא עלתה שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט, כל הראיות בתיק כבר נשמעו, וכל שנותר לבית המשפט הוא לפסוק.

השופטת דחתה את הערעור וחייבה את החבר המערער לשלם לשכנו הוצאות משפט בסך 500 שקלים. לסקרנים המבקשים לדעת איך הסתיימה תביעת הכלבים, הנה התיאור. הדיון בתיק חזר לבית המשפט לתביעות קטנות אל הרשמת הברפלד-אברהם. החֲברה הנתבעת תיארה בבית המשפט כי מדובר בכלבים ממושמעים - אחת מבוגרת, כמעט עיוורת, בקושי הולכת ואינה זזה ללא ליווי - לעומת כלבתו של התובע, שהיא קטנה וזריזה ומסתובבת חופשיה ברחבי השכונה, וגם בדשא מול בית הנתבעת. אין כל ראיה שהכלבים שלה, הוסיפה הנתבעת, הם שנשכו את כלבת התובע, אך היא הסכימה לשאת במחצית תשלום ההוצאות הרפואיות שהוציא התובע על כלבתו, רק למען יחסי שכנות טובה.

סוף דבר, הרשמת לא מצאה כ