צילום: מתוך "ויקיפדיה" התובע אדם אחר לשלם לו כסף חייב להוכיח בראיות שאכן הנתבע חייב לו, לפי הכלל הידוע "המוציא מחברו - עליו הראיה". על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל רכיביה העובדתיים ולשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיו. מי שטוען שהתקשר עם אחר בהסכם שמכוחו מגיעים לו כספים, צריך לשכנע שאכן נערך עמו הסכם ולהוכיח את פרטיו, שאלמלא כן ידחה בית המשפט את תביעתו. לפנינו מקרה המדגים זאת.

חברת 'קנדיאן פרודקט', באמצעות עו"ד ארז כהן, הגישה תביעה כנגד 'המברשת רוחמה' (מקיבוץ רוחמה), על סך 233,707 שקלים. לטענתה, הוסכם בין הצדדים שהתובעת תספק לנתבעת שירות בניית מותגים ופיתוח מוצרים בענף הניקוי, וכי התמורה תשולם לה כתמלוגים ממכירת המוצרים, שיימכרו תחת שמות המותגים שתפתח התובעת עבור הנתבעת.



'המברשת רוחמה', באמצעות עו"ד מרדכי אינגרם, הכחישה את הטענות. לדבריה, היא שכרה את שירותיו האישיים של אחד (בעל השליטה בחברה התובעת), כדי להוביל הקמת קו חדש של תכשירי ניקיון תחת מותג מסויים, ושכרו נקבע לפי עמלות ממכירותיו ולא לפי חישוב תמלוגים. זה האחרון, טענה הנתבעת, הציע שם למותג, אך הנתבעת עצמה הייתה זו שעסקה בפיתוחו ובעיצובו כסמל מסחרי. הוא הועסק במשך שנתיים בשירות הנתבעת, ובשלב מסוים ניתק את הקשר ונסע לחו"ל ללא הודעה מסודרת.

השופטת עירית קויפמן מבית משפט השלום בבאר שבע מצאה שאכן הייתה התקשרות לפיתוח מוצרים ומיתוגם, אך התובעת לא עמדה בחובה המוטלת עליה להוכיח כי התגבש הסכם מחייב בין הצדדים, הכולל התחייבות הנתבעת לתשלום אחוזים מכלל המכירות של המותגים.

באשר לטענת הנתבעת כי ההתקשרות הייתה באופן אישי עם בעל השליטה בתובעת, ולא עם התובעת עצמה, אמרה השופטת: "בחומר הראיות ניתן למצוא תימוכין מסוימים לעמדת כל אחד מהצדדים בעניין זה. ואולם, הנטל להוכחת הטענה מוטל על התובעת, ובשקלול הכולל לא עמדה התובעת ברף ההוכחה הנדרש ממנה להוכיח כי ההתקשרות הייתה עמה" (ולא ישירות עם בעל השליטה אצלה).

השופטת דחתה את התביעה וחייבה את התובעת לשלם למפעל המברשת רוחמה הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים.