צילום: אפי שריר בפסק דין תקדימי ביטל השופט זיאד הווארי מבית המשפט המחוזי בנצרת החלטה של "ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה" (מחוז הצפון), מהטעם שההחלטה שנתנה הוועדה בערר שהגישו המערערים - קיבוץ כפר בלום ושותפות 'קייקי כפר בלום ובית הלל' כנגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל עליון - הייתה פסולה.

עוד ידיעות משפטיות:
הקיבוץ נתבע בגלל שסרב להקים קיר
נדחתה תביעת מיליונים נגד קיבוץ גזר

בערעור מנהלי שהגישו המערערים על החלטת ועדת הערר שאישרה את החלטת הוועדה המקומית לחייב את המערערים בהיטל השבחה (בגין התכנית לאתר שיט קיאקים), טען פרקליט המערערים עו"ד רון רוגין שהחלטת הוועדה "עומדת בסתירה להחלטה חלוטה אחרת של ועדת הערר עצמה, שהגיעה לתוצאה הפוכה בתבנית עובדתית זהה לחלוטין".



"אין בסיס משפטי לחיוב שהוטל בהיטל ההשבחה", אמר הפרקליט, והוסיף כי על יושבת ראש ועדת הערר היה לפסול את עצמה מלעמוד בראש ועדת הערר ולא לדון בערר שהגישו המערערים, וזאת לנוכח קשר אסור שהתקיים בינה לבין פרקליטת הוועדה המקומית.

קיומו של הקשר האסור והפסול בין יו"ר ועדת הערר לבין פרקליטת הוועדה התגלה למערערים רק לאחר מתן ההחלטה בוועדת הערר. הם סיפרו כי למדו ממקור חסוי כי קודם למועד הגשת הערר, התקיים שיתוף פעולה עסקי בין יושבת ראש הוועדה לבין פרקליטת הוועדה. לטענת המערערים, השתיים אף הגישו הצעה משותפת לתפקיד היועץ המשפטי של הוועדה המקומית גליל מזרחי וזכו במכרז. עוד טענו המערערים כי מדובר במתן שירות משותף שנגע ללב הפעילות העסקית של השתיים.

"שאלה מטרידה ומעיקה", טען הפרקליט, "היא אם הקשר החריג הזה השליך בפועל על החלטות שיפוטיות שניתנו בידי ועדת הערר בסכסוכים שבין קיבוצים לבין הוועדה המקומית שיוצגה בידי אותה פרקליטה". הוא מפרט כמה וכמה החלטות שניתנו - כולן לרעת הקיבוצים, וכולן לטובת הוועדה המקומית. "הכיצד", הוא תמה, "אין החלטות אחרות שבהן כן התקבלה עמדת הקיבוצים?! אך בכך כשלעצמו", מודה הפרקליט, "אין ראיה כי ישנו קשר פסול. אפשר שיד המקרה בדבר".

לטענת עו"ד רוגין, על יושבת ראש ועדת הערר היה לפסול את עצמה משמיעת עררים הנוגעים לוועדה המקומית שייצגה הפרקליטה המדוברת. לדבריו, מתקיימת כאן עילת הפסילה המקובלת של ממלא תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי. נוסף על כך, לפי כללי האתיקה החלים על שופטים בענייני פסלות, ממשיך עו"ד רוגין, קיים איסור על שופט לשבת בדין במקום שבו אחד מעורכי הדין המייצגים היה שותפו, ולא חלפו מאז לפחות חמש שנים. "אין כוונה לומר", טען עו"ד רוגין, "כי נפל קשר מושחת או כי ההחלטות השיפוטיות הן פסולות. הנקודה היא, שלו ידע הקיבוץ על כך, הוא לא היה מסכים לבירור הסכסוך בפני יושבת ראש ועדת הערר".

עמדתה של יושבת ראש הוועדה הובאה בפני בית המשפט. היא דחתה את הטענות המיוחסות לה. "לא קיימת כאן כל עילת פסלות", היא טענה. לדבריה, בעקבות מינויה ליו"ר ועדת הערר הסתיים הקשר הנקודתי עם אותה פרקליטה ומאז לא התקיים בין השתיים כל קשר אישי או מקצועי.

"מן הראוי היה", ציין השופט, "שיושבת ראש הוועדה תיידע את המערערים על אודות אותו קשר עסקי, גם אם חשבה שקשר זה היה זניח. אדם הממלא תפקיד ציבורי, ובוודאי תפקיד מעין שיפוטי כיו"ר ועדת ערר", הדגיש השופט, "אסור שיימצא במצב של ניגוד עניינים. אין צורך להוכיח בפועל קיומו של ניגוד עניינים‏. די בכך שקיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים. את דיני הפסלות החלים על השופטים יש להחיל גם על ערכאות מעין שיפוטיות, ובכלל זה על תפקיד של יו"ר ועדת ערר, הדנה בנושאים משפטיים מובהקים, שבין הציבור לרשות".

השופט מצא מקרה נוסף של שיתוף פעולה בין השתיים. "אין מדובר בשיתוף פעולה עסקי נקודתי באשר ללקוח מזדמן אחד", הוא אמר, "אלא שיתוף פעולה מבני ומשמעותי בנוגע ללקוח שהוא ועדה מקומית לתכנון ובנייה, המנהלת עשרות רבות של הליכים משפטיים".
ישנה חשיבות מהותית לחלוף הזמן מאז שהסתיים הקשר העסקי, ואף במסגרת כללי האתיקה נקבעה הוראה ברורה ומחייבת שלפיה נאסר על שופט לדון בתיק שבו מייצג שותפו לשעבר אם לא חלפה תקופת זמן מספקת. השותפות העסקית בין השתיים, מצא השופט, נמשכה כחצי שנה והסתיימה אך כשנה לפני הדיון הראשון בערר, פרק זמן שאינו תקופת צינון משמעותית המאפשרת לה לשבת בערעור בו מופיעה הפרקליטה.

השופט זיאד הווארי אמר שאין בפסיקתו להעיד ולו ברמז כי בפועל התקיימה הטיה פסולה כלשהי. החלטתו היא עקרונית בשאלה אם היה ראוי שיו"ר הוועדה תפסול את עצמה מלדון בערר המערערים.

"בנסיבות האלה", קבע השופט, "שבהן קיימת אפשרות לחשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, בין השאר אך לא רק בשל מראית פני הצדק, היה על יו"ר הוועדה לפסול את עצמה מלדון בערר שהגישו המערערים, ושבו יצגה הפרקליטה את הצד שכנג