צילום: נמרוד גליקמן 10,000 שקלים הוצאות משפט תשלם חברת קיבוץ שדות ים לקיבוצה, לאחר שבוטל צו מניעה ארעי שקיבלה כנגד הקיבוץ. תחילת הסיפור בבקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שביקשה החֲברה באמצעות עורכי הדין דרור מאור, יוסי חלבי ונטע כהן-שדמי. בתצהיר שצורף לבקשה תיארה החֲברה שהיא וילדיה מתגוררים בקיבוץ בדירה שאינה דירת קבע, וכי הם ממתינים למעבר לדירה שכזו במסגרת הבנייה החדשה בקיבוץ.

עוד ידיעות משפטיות מהקיבוצים:
הסדר טיעון בעקבות עבירות ברמת השופט
בית קשת: מי מוסמך לדון בשיוך?
פסיקה במשפט שהסעיר את הקיבוץ במשך חצי עשור

לטענתה, היא עומדת באמות המידה שקבע הקיבוץ כדי להיכלל ברשימת המועמדים הזכאים לדיור קבע, אך ועדת אד-הוק שהקים הקיבוץ ביוני 2015 לדון בעניינה קבעה כי היא תוכל לממש את זכותה לדיור קבע רק בחלוף חמש שנים ממועד החלטות הוועדה, ועל כך לדבריה היא הגישה ערעור שטרם נשמע.



מאחר שהיא לא נכללה בהגרלה שהתקיימה בין הזכאים למגרשים בשכונת הרדוף החדשה שבונה הקיבוץ, היא פנתה בבהילות לבית המשפט. השופט אלכס קיסרי מבית המשפט המחוזי הוציא צו ארעי במעמד צד אחד (של החֲברה בלבד), המונע מהקיבוץ מליישם את תוצאות ההגרלה, וזימן את שני הצדדים כדי לשמוע את טענותיהם.

הקיבוץ, באמצעות עו"ד מורן קורן (שלמה כהן ושות'), מתאר שדירתה הנוכחית של החֲברה הוקצתה לה עוד בשנת 2012. אף שלא הייתה זכאית לדירה בגודל וברמה הזאת, התחשב הקיבוץ בנסיבותיה והסכים למגוריה בדירה, ובלבד שזו תהיה דירת הקבע שלה. לטענת הקיבוץ היא אף הסכימה לכך. חברים אחרים, מתאר הקיבוץ, בני גילה של החֲברה, סירבו לעבור לדירה זו, והסתפקו בדירות מעבר קטנות כדי שלא לוותר על זכותם לדירת קבע חדשה בעתיד.

לנוכח דרישתה החדשה של החֲברה לדירת קבע חדשה, התכנסה ועדת א-הוק, וזו החליטה כפי שהחליטה מאחר שנוצרה הטיה לטובת החֲברה לעומת חברים בעלי ותק זהה.

על החלטה זו, שאומצה בהחלטת מזכירות, אומר יו"ר הקיבוץ שחר דגני, בתצהיר שהגיש לבית המשפט: "החֲברה הייתה זכאית לערער לפי נוהל הערעורים של הקיבוץ לאסיפת החברים בתוך שבועיים ימים, אך היא לא עשתה זאת. מאז כבר חלפה למעלה משנה. לעת נודע לחֲברה על רשימת הזכאים לדירת קבע בשכונה החדשה, היא ביקשה לערער על כך בפני ועדת השיכון, אך זו הבהירה לה שעניינה כבר נדון כשנה קודם לכן מבלי שהיא הגישה ערעור על החלטת המזכירות, ולכן זו החלטה חלוטה שלא ניתן לפתוח אותה מחדש".

בין שאר הטענות לדחיית בקשתה של החֲברה מעלה הקיבוץ טענת שיהוי, שמשמעה שהחֲברה השתהתה בבקשתה לבית המשפט תקופה ארוכה, וזהו נימוק מרכזי המונע קבלת סעד זמני.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה בפני השופטת עדי חן-ברק, הסכים הקיבוץ כי החֲברה תוכל להשמיע את ערעורה בפני המזכירות ולאחר מכן בפני אסיפה מיוחדת של החברים. החֲברה הגיעה עם פרקליטהּ לישיבת המזכירות להשמיע את ערעורה, אך שם נמצא כי היא כבר ערערה בעבר לפני המזכירות בעניין זה ממש. עובדה זו, מלין הקיבוץ, הייתה ידועה לחֲברה, אך היא לא חשפה אותה בבית המשפט, וגם הקיבוץ - לעת הכין תגובתו לבית המשפט - לא איתר מידע זה.

המזכירות, לאחר ששמעה את הערעור, חזרה וציינה את זכותה של החֲברה להחליף את דירת הקבע שלה בדירה חדשה בתום חמש השנים האמורות, אך גם החליטה לדחות את הערעור מהטעם שערעור על החלטת מזכירות יש להביא בפני האסיפה. המזכירות נתנה לחֲברה זכות לערער לפני האסיפה באותו שבוע, אך זו בחרה שלא לעשות זאת בטענה שהיא רוצה למנוע מעצמה את המעמד המורכב של עמידה למשפט חברים של קיבוץ שלם.
"זאת בייחוד כאשר החלטת המזכירות", אומרת החֲברה, "פורטה בדרך המשפיעה על דעת הקהל באופן שלא השאיר כל ספק בלבי כי אפסו סיכויי למציאת אוזן קשבת לטענותיי על מצוקת הדיור שבה אני מצויה".

לאחר שהובאה השתלשלות הדברים לפני בית המשפט, הוא פסק על מחיקת תביעתה של החֲברה ועל ביטולו של הצו הארעי שניתן כנגד הקיבוץ.

החֲברה, מתרעם הקיבוץ בפני בית המשפט, ניהלה הליך מיותר לחלוטין לקבל זכות ערעור חוזר לפני המזכירות, אף שניצלה אותו כבר בעבר, וזכות ערעור לאסיפה שלבסוף ויתרה עליו, וגרמה לקיבוץ הוצאות משפטיות מיותרות וניכרות. בשל כך החליטה השופטת עדי חן-ברק לחייב את החֲברה לשלם לקיבוץ 10,000 שקלים הוצאות משפט.