צילום: דורון גולן קיבוץ כברי ישלם פיצוי של 20 אלף שקלים לשני תושבי נהריה שהגיעו לבילוי בבריכת הקיבוץ, קנו כרטיסים, נכנסו למתחם הבריכה אך לא הורשו להישאר במקום ונדרשו לצאת.

עוד חדשות מהקיבוצים:
המוּדעות להצלת מזון בקיבוצים ממשיכה לגדול
"לראות את אשתי מחרחרת - זה היה יותר מדי"
נען: החברים הצביעו נגד עמודי "עירוב"

השניים מתארים כי הגיעו עם חבר - תושב ארצות הברית שבא לביקור בארץ - קנו שלושה כרטיסי כניסה, עברו בדיקה ביטחונית ונכנסו למתחם. בעודם תרים אחר מקומות ישיבה, ניגש אליהם מנהל הבריכה, ולאחר שתחקר אותם ביקש מהם לעזוב את המקום. לדבריהם, נאמר להם כי החבר בכניסה עשה טעות בכך שמכר להם את הכרטיסים והתיר להם להיכנס למקום. הם אומרים כי נאלצו לעזוב את המקום מושפלים לעיני כול. כספם הושב להם.



"מדובר בבריכה פרטית", טוען הקיבוץ, "והכניסה אליה מותרת רק לחברי הקיבוץ, לתושבי המקום, לעובדיו ולאורחיהם. הדבר מצוין מפורשות לידיעת כל באי הבריכה באמצעות שלט מאיר עיניים התלוי בכניסה". הקיבוץ מכחיש את טענות התובעים כי סולקו ממתחם הבריכה מטעמי אפליה לרעה, ואומר שהתובעים התעלמו מהאמור בשלט וביקשו לקנות כרטיסי כניסה לבריכה.

"בשל טעות אנוש של פקיד הקבלה", מסביר הקיבוץ, "נמכרו להם כרטיסים. משהתברר העניין, ביקש מהם מנהל הבריכה בשקט ובנימוס לעזוב את הבריכה ולקבל החזר כספי מלא. בקשה זו נענתה בצעקות ובאיומים מצד התובעים וחברם, והם סירבו לעזוב את המקום. לכן נדרש סיוע של מאבטח כדי ללוותם אל מחוץ לשטח הבריכה".

השופט שלמה בנג'ו מבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה דן בתביעת הפיצויים של התובעים, והוא מסביר שקניית הכרטיסים יצרה התקשרות חוזית למתן שירות, ולפיה שילמו התובעים שלושים שקלים לאדם תמורת בילוי של יום בבריכה. משלא הורשו התובעים להישאר בבריכה, נמנעו מהם השימוש וההנאה שלשמם קנו את הכרטיסים, ובכך הפר הקיבוץ את ההסכמה החוזית שנכרתה בין הצדדים.

באשר לטענת הקיבוץ שהייתה טעות במכירת הכרטיסים, תמה השופט מדוע הקיבוץ נמנע מלהביא "עד מהותי מאוד", כלומר את הקופאי שמכר את הכרטיסים. בהיעדרו לא ניתן לבדוק מהו תהליך מכירת הכרטיסים לבאי הבריכה, מדוע מכר לתובעים כרטיסים, ואם אכן - בניגוד לאמור בשלט - נמכרים כרטיסים לכל המגיע למקום. עוד שואל השופט מדוע לא הובא לעדות מי מחברי הקיבוץ שהיו בבריכה, שהיו יכולים לתמוך בגרסת מנהל הבריכה, המכחיש את טענת התובעים כי הוא ביזה או השפיל אותם לעיני השוהים במקום. לא זומן לעדות גם איש הביטחון שנכח בעימות עם התובעים וסייע בהרחקתם כדי לשפוך אור על הדברים.

"כאשר בעל דין מחזיק בראיה או בעדות נגישה הפועלת לטובתו, חזקה עליו שהוא ימהר ויציגה בפני בית המשפט כדי לתמוך בטענותיו ולזכות במשפט", מסביר השופט, "אלא אם הוא סובר כי אותה ראיה או עדות עלולות לפעול לרעתו. אי-הבאת אותם עדים לתמוך בגרסת הקיבוץ פועלת לחובתו של הקיבוץ, ויוצרת חזקה עובדתית כי אילו הובאו לעדות, הייתה עדותם פועלת לטובת התובעים".

מנהל הבריכה "התפתל על דוכן העדים ולא מסר הסבר מניח את הדעת כיצד זיהה את התובעים, מבין עשרות השוהים במקום, כמי שאינם שייכים לקהל המורשים", מציין השופט. "גם אם הוא מכיר את כל חברי הקיבוץ, כטענתו, אין הוא יכול להכיר את כל אורחי החברים. נראה שהשלט מוצב במקום כשסתום בטחון כביכול כדי לשמש בסיס להסתמכות הקיבוץ, במקרה המתאים לו, להחרגת אוכלוסיות מסוימות, כאשר בפועל המציאות כאמור שונה, והקיבוץ באמצעות מנהל הבריכה, בוחר מי שייך ומי לא שייך למקום". השופט מסיק שסילוקם של התובעים היה מטעמים פסולים של הפליית התובעים לרעה על רקע עדתי, כפי שנטען על ידם.

"גם אם הייתה מכירת הכרטיסים תוצאה של טעות הקופאי", תוהה השופט, "מדוע היה דחוף ונחוץ להרחיק את התובעים כאילו היו סכנה לציבור השוהים בבריכה תוך כדי תחקור ועימות, שהשפיל וביזה אותם לעיני כול? מדוע לא ניתן היה - לנוכח טעות הקיבוץ - להתייחס אליהם כאל אורחים חד־פעמיים?".

השופט מתרשם מעדות התובעים שהיא אמינה ואותנטית, ואומר שלאחר שנקשר בין הקיבוץ לבינם חוזה מחייב, התנהג הקיבוץ כלפיהם בהיעדר תום לב ופגע שלא כדין בזכותם החוזית, וכן בזכות היסוד שלהם - כבני אדם - לכבוד. הליך ההרחקה שלהם מהבריכה היה לא ראוי, ואופיין בהלבנת פניהם שלא לצורך.

"גם אם הקיבוץ האמין כי הוא זכאי לבטל את החוזה ולהרחיק את התובעים מהבריכה",
מציין השופט, "היה עליו להשתמש בזכות זו בתום לב. הפגיעה בכבודם של התובעים כבני אדם נוגעת גם בתחושות של אפליה לרעה, של קיפוח ושל יחס משפיל, כנטען על ידם. סילוקם מהבריכה היה ממניעים פסולים וזרים, נעשה ברשלנות ובחוסר רגישות, לעיני כול, פגע בזכותם החוקתית לכבוד, וגרם להם נזק רגשי כבד שבו חב הקיבוץ". מ