צילום: אביב לשם "שלושה אחים צעירים מתייתמים מהוריהם בתוך שלוש שנים ונותרים לבדם בקיבוץ. ואולם, הקיבוץ נהג עמם בגדלות נפש ובאופן הגון וראוי", כך פותח עו"ד הראל טיקטין את פנייתו לרשם האגודות השיתופיות בדצמבר 2013, פנייה שבה ביקש בשם אחד הבנים (נקרא לו כאן "המבקש"), כיום בן 37, שנותר להתגורר בקיבוץ, לתקן את פנקס החברים של קיבוץ עין החורש ולהוסיף אותו כחבר קיבוץ.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
גירושים בקיבוץ: מי יגור בבית הגדול?
הקיבוצניק מבקש סליחה מהרגולטורים, מהמשפט ומהמדינה
מיסוי קיבוצי: למי שייכות הכנסות החבר?

שני ההורים נפטרו בשנים 1999 ו-2002, קודם שהתקבלה בקיבוץ החלטה על היום הקובע לצורך שיוך דירות. משכך, נמחקה לכאורה זכאותם של הילדים לשיוך דירה, אלא שהקיבוץ, שהכיר במצב המיוחד שנוצר, ערך עמם הסדרים מיוחדים. באחד ההסכמים, מתאר המבקש, נכללה התחייבות לטובתו ולפיה יהיו זכאים בעתיד הוא ואחיו ליהנות מאותן זכויות המוענקות לבני עין החורש בגין הוריהם חברי הקיבוץ.



תחילה עמדה דירת ההורים לרשות המבקש. לאחר שירותו הצבאי הוא החל לעבוד בקיבוץ וקיבל מעמד של תושב בעצמאות כלכלית. בהסכם עמו נרשם שיהיה רשאי להעמיד את עצמו לקבלה לחברות בעתיד, ותהליך הקבלה לחברות יהיה כפי שנהוג בקיבוץ לגבי כל בן אחר. אלא שמעמדו לא הוסדר בחלוף השנים. אחרי כן, לבקשת הקיבוץ, הוא פינה את בית ההורים וקיבל לרשותו שתי דירות, שאותן שיפץ בהשקעה ניכרת של 300 אלף שקלים, איחד אותן לדירה אחת ובה הוא מתגורר זה יותר מעשר שנים.

במענה לפנייה מינה רשם האגודות חוקר, וזה דחה את הבקשה. עו"ד טיקטין הגיש על כך השגה, וזו הובאה להכרעתה של עוזרת רשם האגודות עו"ד לאה רוזנטל. היא מוצאת במקרה המיוחד של המבקש נסיבות מיוחדות, המבחינות אותו מקבוצת הבנים בקיבוץ הממתינים לפתרון בשאלת חברותם ובירור זכאותם לדיור בקיבוץ.

היא מתייחסת לטענת המשיג כי יש להחיל עליו את הנוהג בקיבוץ, שלפיו בן אחד מכל משפחה מתקבל באופן ודאי לחברות המזכה אותו לאחר מכן בזכויות לדיור. משלא הוכחש נוהג זה בידי הקיבוץ, היא מוצאת שיש למבקש עילה לקבלה לחברות, בהסתמכות על נוהג. עוד היא מוצאת כי היה ברור לקיבוץ שדירת ההורים מיועדת למבקש, ולאחר שזה פינה אותה, וקיבל בתמורה כאמור דירה אחרת, הוא לא נדרש לשלם בעבורה דמי שכירות, בשונה מהמקובל בקיבוץ בנוגע לקבוצת הבנים.

בכל אלה היא רואה הודאה בפה מלא של הקיבוץ שמדובר בנכס השייך למבקש, והכרה בזכויות הבלעדיות בדירתו הנוכחית. "הקיבוץ", אומרת עוזרת הרשם, "דורש שבקשה לחברות תוגש בכתב. המבקש הניח כי שאלת חברותו ברורה מכוח ההסכמים, וכי העלאת נושא החברות היא פורמלית, ולכן לא פנה בכתב. יוצא שמענישים אדם לאחר שנים רבות", מוסיפה עו"ד רוזנטל, "משום שלא ענה על דרישה טכנית, כשכל התנהלות הקיבוץ מצדדת בקבלתו לחברות, ועם זאת אין הקיבוץ פועל להבאת שאלת החברות של המבקש לאישור האסיפה".

היא מתרשמת שהקיבוץ חותר למצוא פתרון אמתי עבור המבקש, ושואלת: "כמה זמן וכוחות צריך אדם כדי להביא את הקיבוץ לאשר או לדחות באסיפה את שאלת חברותו? אדם אינו יכול להיות בגדר מועמד לחברות בקיבוץ במשך 12 ואף 14 שנה", מדגישה עוזרת הרשם.

"היה על הקיבוץ להביא לסדר היום של האסיפה הכללית, לאישור, את שאלת חברותו של המבקש,
לאחר החתימה על ההסכם עמו בשנת 2004". ועוד היא מציינת, כי משאין מניעה לפי תקנון עין החורש לקבל אדם לחברות 'מכוח התנהגות', ניתן לקבוע בהתאם לכך את חברותו של המבקש בקיבוץ.

משכך היא קובעת שעל הקיבוץ להוסיף את שמו של המבקש לרשימת החברים בקיבוץ, וזאת מהמועד הקובע לשיוך דירות בעין החורש. עוד היא מחייבת את הקיבוץ לשלם למבקש 10,000 שקלים בעד הוצאות משפט.