צילום: אלעד גרשגורן בית המשפט העליון קיבל את ערעורם של עשרות הורי חוסים בכפר תקווה, וחייב את אלו ששימשו דירקטורים של חברת 'התקווה כפר להכשרה מקצועית', המנכ"ל שלה ורואי החשבון, בפיצוי על סך 12 מיליון שקלים (צמודי מדד מ-2003). כמו כן יהיה עליהם לשלם לתובעים 850 אלף שקלים שכר טרחת עורכי דין.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
פסק דין: פושט רגל יוכל לשמור על זכויותיו בקיבוץ
יזרעאל: בג"ץ הורה לגבש הסדר חכירה לדורות
עין המפרץ: האם פינוי הבת מבית אמה נעשה כדין?

כפר תקווה נוסד כדי להעניק לחוסים בעלי לקות שכלית מסגרת מגורים, תעסוקה ופיקוח. ב-2003 הוא הגיע לקריסה כלכלית. ההורים (באמצעות אבני הרצוג שועלי עורכי דין) תבעו את מנכ"ל החברה, שלטענתם גרם לה נזק; את ארבעת הדירקטורים שלה, על שלא פיקחו על פעולות המנכ"ל ולא מנעו אותן; ואת רואי החשבון, על שלא יישמו לדבריהם את כללי החשבונאות המקובלים בביקורת ובעריכת דוחות כספיים.



בעבר החזיקה במניות היסוד של הכפר ברית התנועה הקיבוצית, ובין התובעים ישנם גם חברי קיבוצים. שניים מהדירקטורים שכבר הלכו לעולמם היו חברי קיבוץ. יורשיהם של אחד מהם יוצגו בידי עו"ד אסף שמשי (בלטר, גוט, אלוני ושות'), ואילו יורשי האחר יוצגו בידי עו"ד הראל טיקטין. משנדחתה התביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד הדירקטורים, אך התקבלה כנגד המנכ"ל ורואי החשבון, הוגש הערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון בחן את אחריות הנתבעים למצב החברה בעקבות העברות כספים שעשה המנכ"ל מהחברה לחברה הבת שלה. בית המשפט קבע כי מעשי הדירקטורים עלו כדי רשלנות בכך שהפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם, וכי יש לחייבם באחריות חלקית לנזקי החברה, אך בה בעת הוא גם פסק שפוליסת הביטוח של 'אחריות דירקטורים' מכסה את הנזקים שגרמו.

עוד הוא מצא שרואי החשבון התרשלו וכי יש להם אחריות חלקית לנזק. המנכ"ל, שהפר את חובות האמונים ואת הזהירות שלו, אחריותו לנזקי החברה גדולה משל האחרים, ומעשיו אלה אינם מכוסים בפוליסת הביטוח.

שניים מהדירקטורים היו חברי קיבוץ, ומן הסתם לא נהנו משכר פועלם. השופט יצחק עמית מתאר את אופיים המיוחד של הדירקטורים, שעמד להם לרועץ בהתנהלותם: "הם היו אנשים טובים שביקשו לתרום לניהולו של הכפר, כמי שעניינם של החוסים היה קרוב ללבם, והם כיהנו בתפקידם כ-35 שנה מבלי שהוחלפו.

"אחד הדירקטורים, חבר קיבוץ, עובד סוציאלי במקצועו, עבד בכפר כשלושים שנה כאחראי על התחום הסוציאלי, והוא אף לא התיימר לטעון כי הבין בענייני כספים". השופט מצטט את פרקליטו עו"ד טיקטין: "הדירקטורים, שרגליהם נטועות במלחמת העולם הראשונה, לא קיבלו תגמול על פעולתם כדירקטורים והם ראו במה שעשו שליחות מוסרית".

"אלה היו דירקטורים", מדגיש השופט עמית, "שהשתייכו לדור אחר, ולא היו מודעים לשינויים שחלו בחקיקה ובפסיקה בכל הקשור לתפקידיו ולאחריותו של הדירקטור. הם סמכו באופן עיוור על המנכ"ל, ולא הבינו מה המצב הכספי של החברה. אמנם הם כיהנו מתוך כוונה טובה, אך התרשלו בתפקידם, הגם שבתום לב, מתוך חוסר ידע וחוסר הבנה".

השופט צבי זילברטל מודע לכך שהדירקטורים הקדישו את חייהם לעשיית טוב והאמינו כי הם פועלים כראוי וכדין, אך הוא מוצא שהם הפרו את חובות הזהירות כלפי החברה בכך שלא היו מודעים לעסקאות או לפעולות שאישרו (כי המידע ברשותם היה חלקי או מוטעה), והם לא אספו מידע כנדרש ואף לא הודיעו לחברה על שינוי בנסיבותיהם האישיות, שהפחית את כשירותם למלא תפקידם כדירקטורים.

הדירקטורים, לדבריו לא הפנימו כי החברה מזרימה מליוני שקלים למפעל של חברת הבת שלה (שהמנכ"ל שלה היה בנו של מנכ"ל החברה, וזה האחרון היה זכאי לקבל בתור שכר שישה אחוזים מהמחזור שלה). הם לא בחנו את ההשקעות ולא הפעילו שיקול דעת עסקי.

עו"ד אסף שמשי, שייצג את אחד הדירקטורים שבנוגע אליו נקבע שאין לו אחריות לנזק (שכן זה נגרם לאחר שחלה ופרש מתפקידו), מסביר כי לפי הפסק, האחראי העיקרי לנזקי החברה היה המנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון, אשר ביצע, ללא ידיעת הדירקטורים, את ההשקעה הבלתי סבירה בחברת הבת, השקעה שירדה לטמיון.

אחריותם לנזק שנגרם נובעת גם משום שהדירקטוריון לא התכנס בשנתיים האחרונות, לא פיקח על המנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון, ולא היה מודע להיקף הכספים שהושקעו בחברת הבת.

עו"ד אסף שמשי מדגיש שורה של עניינים העולים מהפסק והחשובים לדירקטורים בכלל, ולאלה בקיבוצים בפרט:
על הדירקטורים חובה לוודא שהדירקטוריון פעיל, מתכנס ומבצע את תפקידו. עליהם להשתתף בישיבות, לדרוש ולקבל מידע ולהפעיל שיקול דעת. לדירקטור קיימת הגנה רחבה אם ביקש נתונים והפעיל "שיקול דעת עסקי" (אף אם שגה), אך אין לו הגנה אם לא הפעיל כלל שיקול דעת ולא השתתף בישיבות דירקטוריון לאורך זמן.

על הד