צילום: Shutterstock בית משפט השלום בעכו אסר לאחרונה על קיבוץ עין המפרץ לפנות צעירה (28) בת הקיבוץ מבית אמה המנוחה, שהיתה בחייה חברת הקיבוץ. השופטת ג'ני טנוס הבהירה כי ניתן להחזיק בנכס מקרקעין באמצעות תפיסתו ודרך הצבת מטלטלין ולא רק בנוכחות פיזית של המחזיק בנכס, והחליטה על פסק הדין.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
מדוע לא הוסב המלון לבית אבות ומי הפר את ההסכם
רמת יוחנן: הדיונים המשפטיים ממשיכים לסעור
האם ניתן להשתמש בסעיף 'אסיפה נדחית' לתיקון התקנון בקיבוץ

הבת מתארת שמאז לידתה היא גרה בבית אמה בקיבוץ. האם הלכה לעולמה לפני שנתיים. לאורך השנים היא השקיעה כלכלית בבית, כגון בשיפוץ חלונות ובמטבח, אך עתה, לאחר שהיא נפטרה, דרש הקיבוץ מבתה לפנות את הבית, שאליו היא מגיעה בסופי השבוע ממקום מגוריה במרכז הארץ.



הצעירה אינה חברה, אך לדבריה אם יפשיר הקיבוץ בעתיד את הליך הקבלה לחברים חדשים, יש להניח כי בהיותה היורשת של אמהּ היא תקבל את הזכויות על הבית. כל עוד מוקפאת הקליטה של חברים חדשים, היא נחשבת במעמד של תושבת.
בחודש מרץ השנה החליף הקיבוץ את המנעולים בבית במהלך חד-צדדי, לדברי הבת, ואסר עליה להוסיף ולהשתמש בדירה. המשפחה יצאה כנגד חוקיות המהלך שנקט הקיבוץ, והמנעולים הוחלפו בשנית על ידי הבת, שחזרה להחזיק בנכס.

השלב הבא בסיפור התרחש בעת ששהה אחיה בחו"ל. אז הגיעו ללא התרעה מוקדמת נציגי הקיבוץ לפנות את מטלטליה מהבית בלי הסכמתה. הקיבוץ, לדבריה, שבר את מנעול דלת הכניסה, הוציא מהדירה חלק מחפציה של הבת ופינה אותם. בבית נותרו רק מזגן, מקרר וכמה פריטים. משהתגלה המעשה מיהרה הבת לפרקליטהּ עו"ד הראל טיקטין.

עו"ד טיקטין הגיש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני כנגד פינוי הבת מהדירה. השופטת נעתרה לבקשה במעמד צעד אחד, והוציאה צו מניעה ארעי האוסר על הקיבוץ לפנות את הבת מהבית עד לדיון בבקשה.

הבת ופרקליטה מיהרו לקיבוץ מצוידים בצו. הדלת היתה נעולה והמנעולים הוחלפו. משכך נכנסו השניים דרך החלון, וראו מיטה ומזרן חדשים שהוכנסו למבנה. אלא הוצאו, והוחזרו פנימה כמה מחפציה של הבת.

נציג הקיבוץ, שראה את המתרחש, מיהר להודיע לבית המשפט שלא ניתן לקיים את הצו השיפוטי, שכן עם פינוי חפצי הבת מהבית יום קודם למתן הצו הוכנס דייר אחר שעבר להתגורר במקום. בעקבות זאת הורתה השופטת לקיים דיון בצהרי אותו יום במעמד שני הצדדים.

בבית המשפט הדגיש עו"ד טיקטין כי פעולת הפינוי נעשתה שלא כדין, שכן הקיבוץ פעל על דעת עצמו לפינוי הבת, ללא החלטה שיפוטית. הקיבוץ, טען טיקטין, פעל להכנסת דייר אחר לבית כדי להציב עובדה מוגמרת בשטח, ובכך להכשיל את ההליך המשפטי.

צו מניעה זמני נועד להקפיא את מצב הדברים הקיים ולמנוע את שינויו עד לבֵרור הדברים. לעומתו, צו המשנה מצב (למשל במקרה שבו כבר נמסרה ההחזקה בבית לאחר), הוא 'צו עשה', וזה אינו ניתן על דרך השגרה. "חוק המקרקעין", טוען טיקטין, "מאפשר עשיית 'דין עצמי' לבעל המקרקעין לפַנות פולש ומסיג גבול כל עוד הפלישה טרייה, אך לא זה המקרה. כאן עקף הקיבוץ את חוק המקרקעין והתחכם".

"לא כך", השיב פרקליט הקיבוץ עו"ד רועי כנפו (שלמה כהן ושות'). "הבית הוא רכוש הקיבוץ, ואין לבת זכויות בו. משנפטר חבר, הדירה חוזרת לרשות הקיבוץ. הבית נחוץ לשם אכלוס חבר קיבוץ אחר שנקלע למצוקה משפחתית, ונכנס להתגורר שם. משכך השתנה המצב, ואין עוד מדובר בבקשה לצו מניעה זמני שנועד לשמר מצב קיים, אלא זהו 'צו עשה', המבקש לשנות מצב קיים, ועל בית המשפט לדחות את הבקשה".

"הבת אינה הבעלים של הבית, אינה חוכרת אותו, ואין בידיה מסמך המסדיר את זכויותיה הקנייניות בו", אומרת השופטת. "מעמדה הוא של בת-רשות להשתמש בבית לפי הרשות שניתנה לה על ידי הקיבוץ". אכן, בשלב מסוים לאחר פטירת האם גילה הקיבוץ דעתו שאין הוא מסכים עוד למתן הרשות, וכי על הבת לפַנות את הבית.

"פינוי מטלטלי הבת מהבית באופן חד-צדדי, ללא צו שיפוטי המתיר לקיבוץ לפעול כך, היה שלא כדין", מסבירה השופטת, "שכן הוא בוצע שלא במסגרת שלושים הימים שחוק המקרקעין מאפשר לבעל המקרקעין לנקוט במהלכם בפעולה עצמית, כולל שימוש בכוח סביר לשם שימור זכויותיו הקנייניות והוצאת כל מסיג גבול".

השופטת דחתה את טענת הקיבוץ שלפיה למעשה הוא לא פינה את הבת, שכן היא לא התגוררה שם, אלא רק פינה את חפציה ולכן אין מדובר בהליך קלסי של פינוי. השופטת הסבירה שאף הצבת חפציה של הבת בבית (חפצים אישיים ופריטי ריהוט שונים), יש בה משום החזקה של הבית בידי הבת.

"מנגד", הדגישה השופטת, "מצב הזכויות הנוכחי של הבת בבית אינו יכול להאריך ימים, שכן בעתיד הקרוב היא לא צפויה להיות חברת קיבוץ,
ואילו הקיבוץ מבקש להשיב לעצמו את החזקה בבית ולבטל את הרשות שנתן לה להשתמש בו. מכאן ש